שיטת הפעולה של שופטי בג"ץ מאוד ברורה ובעצם מיישמת את עקרונות המשפט המקובל האנגלו-אמריקאי, שאליו שייך המשפט הישראלי. כאשר העיקרון החשוב ביותר בשיטת משפט זו הוא התקדים.
אז איך זה עובד? כמה מילים מהקורס הראשון בלימודי משפטים, שחשוב לדעת כדי להבין מה קרה היום בבית המשפט. שיטת פעולתו של בית המשפט העליון היא קבועה, הוא דן בנושא מסוים, וכותב על הנושא פסק דין של עשרות, ואפילו מאות, עמודים. מתוך העמודים הללו, חלק גדול מתבסס על דיון, "אוביטר" בלשון המשפטנים, אשר ברובו אינו הכרחי לפסיקה בסוף, וניתן היה להסתפק בכמה עשרות שורות של פסיקה.
אלא, שב'אוביטר' ניתן לראות את הסימנים לפסיקות הבאות, ולכן השופטים מאריכים בו כל כך, שם השופטים שותלים את הבסיס לפסיקות הבאות שיבואו. דוגמה מצוינת לכך ניתן היה לראות בפסיקת בג"ץ בעניין אדלשטיין וכינוס המליאה לפני מספר שבועות, כאשר בג"ץ נתלה בעקרונות היסוד של השיטה, שהוא בעצמו קבע זה מכבר, כדי להצדיק את התערבותו בהליך פנימי של הכנסת, המובסס על התקנון שלה.
כך גם היום, בדיון סוער במיוחד, אשר שודר במלואו בשידור חי, סוגיה חשובה נוספת שעולה לדיון אגב כך, עיקרון פומביות הדיון, והאפשרות של הציבור להיווכח בדעותיהם של השופטים ולא רק דרך פסקי דין עבים ככרס. אלא בשידור חי, כאשר הם מתעצבנים ומתייאשים, כועסים ונוזפים, אך על סוגיה זו נרחיב בהזדמנות אחרת.
ניתן היה לראות שהדיון היום, בסוגיית יכולת הכנסת והנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו החשוד בפלילים, היא רק קדימון לעתיד, לעתיד הקרוב מאוד, כבר מחר, לדיון בעניין העתירות נגד ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן. השופטים לא התאפקו ומספר פעמים אף "דילגו" כבר למשוכה הבאה, מרוב רצונם להוכיח את הנקודה.
המשנה לנשיאה מלצר, לדוגמה, לאחר דין ודברים עם בא כוח נתניהו, עו"ד ראבילו, ניסה לגרור אותו לענות לו בנושא חקיקת חוק להכשרת נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, ראבילו כמעט וענה, אך עצר רגע לפני. גם השופט מזוז, לא התאפק, וקבע ש"לא חשובים המספרים וכמה מאות אלפים תמכו באדם מסויים, אלא שאלת שיקול דעת של החכ"ים להטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה". כלומר, דעתם המוסרית של מאות אלפים לא חשובה, השאלה מה הסטנדרט "שלנו", של בג"ץ.
עניין נוסף שקצת התפספס בין הדיונים המהותיים הוא הקטע בו השופט מלצר שואל את ראש מחלקת בגצים, עו"ד הלמן, נציג הממשלה, מה עמדתו. הלמן עושה טעות ומסביר מה עמדת הלקוח שלו, ראש הממשלה נתניהו, אבל מיד מלצר מתקן אותו ומסביר לו שהוא כלל לא שאל על עמדת נתניהו, אלא על שלו, של הלמן, שמייצג את עמדת מנדלבליט, כמובן.
אז לסיכום, אין ספק, השופטים הגיעו טעונים מאוד היום, ונראה שדעת כמה מהם די ברורה, אך לבסוף אם יורשה לי להעריך, הם לא ימנעו מהכנסת להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה למרות כתב האישום. אבל לגבי מחר, מדובר בשאלה אחרת לגמרי. ניתן היה לראות מספר פעמים איך השופטים מכוונים לשאלת שיקול דעת הכנסת וחשיבותה הרבה בעיניהם, קצת אירוני בהתחשב בעובדה שהם לא קבעו מלכתחילה שהנושא "לא שפיט" אלא דנים בחוק שחוקקה הכנסת בכובד ראש.
כך, שאם אנסה להמר לקראת מחר, טיעון חשיבותה של הכנסת יהפוך לטיעון מרכזי כנגד מספר סעיפים בהסכם הקואליציוני של כחול לבן והליכוד. השופטים יקשו על אי היכולת של חברי הכנסת לפזר את הכנסת בהצבעת אי אמון, יתהו על אי היכולת למנות בכירים במשך חצי שנה, ומן הסתם יחזרו שוב, עם הלכת "דרעי פנחסי" (שנסתרה מאז בתיקון לחוק, ב- 2001) הקובעת שישנה בעייתיות עם כהונת שר תחת כתב אישום חמור.
כאשר הפעם, במקום שר, מדובר על "ראש ממשלה חלופי", ובעוד כשנה וחצי זה יהיה נתניהו, כך לפי ההסכם, תחת כתב אישום. אם בג"ץ לא יפסול, או יקבע "בטלות יחסית" לאחד מסעיפי ההסכם, זו תהיה הפתעה גדולה. אז בחירות רביעיות? נתניהו יחליט, כרגיל.