חבישת מסכות: אל תעשו מזה טרגדיה

גם אתם לא אוהבים לחבוש מסכה כשאתם יוצאים החוצה? יש מי שקיבל פרס נובל כדי לטפל בבעיה הזו. וזו בעיה של כולנו

חדשות כיפה נדב רט 26/04/20 21:52 ב באייר התשפ

חבישת מסכות:  אל תעשו מזה טרגדיה
מסכה על הפנים, צילום: נתי שוחט, פלאש 90

מה יקרה אם תפסיקו לשלם ארנונה? שום דבר!

אבל רגע, אל תרוצו כל כך מהר...

אחד ההסברים הכי מובנים ל'טרגדיה של נחלת הכלל', תחום בכלכלה ובתורת המשחקים שעוסק בדברים השייכים ל'כלל' ולא לאדם פרטי כזה או אחר, הוא למשל תשלומי ארנונה (או ועד בית בבניין גדול). אם ניתן יהיה להתחמק מתשלומים אלו הרי שככל הנראה העירייה לא תיפגע באופן דרמטי, וכל השירותים לאזרח לא ייפגעו. כך ש'זה נהנה' – כלומר, הסיטואציה טובה לי, ו'זה לא חסר' – אני לא מפריע לאף אחד אחר. לפי תורת המשחקים – אני אמור לכאורה לבחור באופציה הזו... 

אבל תורת המשחקים מבדילה בין 'משחק חד-פעמי' ל'סופר-גיים' – כלומר משחק חוזר, רב פעמי. מה יקרה אם שכניי יבינו שאני מתחמק בקביעות מתשלום מיסים? נכון, גם הם יפסיקו מיידית לשלם, ואז צוות אכיפה יישלח מיידית לבתים של כולנו... תוצאת פחות מוצלחת.

יש דוגמאות רבות ל'טרגדיה של נחלת הכלל' – התחממות גלובלית, שמירה על ניקיון ביער או בים, תשלום מיסים או התחסנות מפני מחלות. בכל המקרים הללו ייתכן וליחיד יהיה טוב יותר לפעול בצורה אגואיסטית – ללכלך, לא לשלם, לא להתחסן וכדומה – אך אם כולם ינהגו כך – נגיע למציאות קטסטרופלית.

אלינור אוסטרום קיבלה פרס נובל על מודל שהיא פיתחה כדי להתמודד עם ה'טרגדיה' הזו. היא מצאה שישנם שלושה אופנים בהם אפשר להתגבר על הבעייתיות המובנית הזו:

  1. הפרטה – אם חוף הים יהפוך מציבורי לפרטי הרי שהוא ידאג היטב לשמירת הניקיון שלו מה שיעזור לכולם.
  2. אסדרה (חקיקה) – ה'ממשלה' או הגוף האחראי יכולים לאכוף את שמירת החוק המתבקשת מכולם.
  3. חינוך או אמנה חברתית – החברה 'מענישה' את מי שלא פועל על פי האמנה החברתית, וכך היא נאכפת. לדוגמה, האיסור לקטוף צמחים מוגנים נאכף בעיקר על ידי חינוך והסברה שהביאו לאמנה חברתית שכזו.

***

מסכות האף והפה שפרצו לחיינו בסערה עומדות ללוות אותנו עוד חודשים רבים מאד ככל הנראה. על אף שההוראות כבר ברורות וחד-משמעיות, וישנה אפילו 'אסדרה' כלומר חקיקה, הכוללת גם אכיפה וענישה, בכל זאת ניתן לראות ברחובות רבים שמתקשים להפנים את ההוראות ויוצאים מן הבתים ללא מסכות, או עם מסכות סנטר...

נדמה, שבדיוק בשביל 'פיצוח' מקרים מהסוג הזה קיבלה אוסטרום את פרס הנובל שלה, ושרק אמנה חברתית וחינוך המוני מהיר יאפשרו לנו לאמץ את ההוראות בצורה נכונה ומהירה. האמת היא פשוטה: רובנו המוחלט לא חולים בקורונה, וממילא עטיית המסכה על פנינו מיותרת ומעצבנת בלבד. אבל האמת הרחבה יותר פשוטה גם היא: בשביל שכולנו נוכל להשתחרר מן הבתים ולהמשיך הלאה בחיינו יש להפחית דרמטית את הסיכוי להידבק, ואת זה ניתן לעשות רק בהתגייסות המונים, גם אלו שיש להם סברות רבות מדוע אינם צריכים לעשות כך, לטובת העניין.

עטיית מסיכה בכל יציאה מהבית היא כרגע לא רק אקט הגנתי אלא גם אקט חינוכי. יש להקפיד על כך כדי להרגיל את הילדים, את השכנים, וכמובן אותנו להרגל המוזר הזה. כל יחיד שלא מקפיד על כך פוגע בכלל גם אם הוא לא נדבק ולא הדביק, כי הוא פוגע ביכולת שלנו לאמץ את ההרגל החדש.

זה לא יילך באסדרה וחקיקה, אבל זה כן יילך בערבות חברתית.

 

הכותב הינו יועץ ארגוני ותעסוקתי. הדברים נכתבו בהשראת הרצאותיו של ד"ר חיים שפירא.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן