עם הגיענו לעולם האמת, אחרי 120 בעז"ה, במסגרת השאלות שאנו עתידים להישאל בבית דין של מעלה - נישאל גם האם "ציפינו לישועה" (שבת לא ע"א) - וכהסברו של הר"ן בחידושיו - האם ציפינו להתגשמות דברי הנביאים בימינו. דומה כי ימי הפסח שאנו עומדים לקראת סיומם, וציפיית הישועה שהלכה והתחזקה בכל ישראל בימי הקורונה הללו - תאפשר לרבים מאיתנו להשיב תשובה חיובית לשאלה זו...
ציפיית הישועה – עשויה להיתפס כציפייה לנס - התגלות משיחית פתאומית - אפשרות המופיעה בתחילתו של הפרק אותו קראנו בהפטרת שבת הגדול - "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אותו אתם מבקשים" (מלאכי ג,א), וכפי שמדגיש הרד"ק: "פתאום יבוא, שלא ידע האדם יום בואו, טרם בואו שיבוא". ציפייה זו התעצמה עם הסמיכות של ימי המגיפה אל חג הפסח והתפילה בלבבות שנזכה ויתקיים בנו בחינת "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – כפי שבימי צאתנו מארץ מצרים "שהיו ישראל גם כן מעונים ולחוצים", והקב"ה הוציאם "בכח גדול ובאותות ובמופתים, כן אראנו נפלאות לעתיד לבוא" (מלבי"ם).
והתעצמה עוד יותר עם האווירה המיוחדת שלליל הסדר, ליל שימורים, שחווינו בדמיון מופלא לליל הסדר הראשון בהיסטוריה היהודית – פסח מצרים – כאשר בדיוק כמו אז שהיו ישראל מסוגרים בבתים, עם איסור יציאה גורף: " וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" על מנת ש "לֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹף" כך גם אנו עם גזירות הקורונה. סגר שעלול היה להתפרש כאומללות ומסכנות, אך הזיקה לפסח מצרים שפכה עליו אור של עוצמה וייחודיות על אף הקושי.
אך ימי הפסח חולפים ועוברים וחשש מתעורר בלבבות מה יקרה אם יעברו ימים אלו, וחלילה יתקיים בנו – "עָבַ֥ר קָצִ֖יר כָּ֣לָה קָ֑יִץ וַאֲנַ֖חְנוּ ל֥א נוֹשָֽׁעְנוּ" (ירמיה ח, כ) וכתרגומו של יונתן: "אֲמַרַת כְּנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל עֲדָא זִמנָא שְׁלִים קִצָא וַאֲנַחנָא לָא מִתפַּרקִין" – "עברו זמנים שחשבנו להִוָשע בהם, ולא נושענו" (רד"ק).
ההיסטוריה מלמדת על משברים רבים שהגיעו מציפיית ישועה שנכזבה, הידועים שבהם – המשבר שעבר העם היהודי סביב השבתאות, אך קודמים לו תיאוריו של הרמב"ם בסיומה של איגרת תימן על משיחי השקר השונים שהפיחו תקוות והבטחות בלבבות ולאחר התפכחות האשליה שנוצרה גרמו לתחושת ייאוש קשה.
חשש זה יחד עם עודף הריאליסטיות (עד כדי ציניות) המאפיינת את דורנו עלולה לגרום למציאות בה חלקים מאתנו עשויים לומר מדי יום כי הם מאמינים באמונה שלמה בביאת המשיח, אך אינם יכולים לדמיין את בואו מתרחש בפועל לנגד עיניהם, ואמירות כפי שהוזכרו קודם, על פסוקים מפורשים המתרחשים לנגד עיננו ומשיח שעשוי להתגלות מתוך ערפל הקורונה עלולות להיתפס בעיניהם כמשיחיסטיות ותו לא.
עם זאת דומה כי התבוננות המתעלמת מהדרמה הכלל עולמית המתחוללת לנגד עיננו, וצמצומה לכדי אירוע אנושי המתרחש "פעם במאה שנה" שמקורו בנגיף עלום ובו בלבד וחשיבה ריאליסטית על הדרך לצאת מהמגפה בכוחותינו האנושיים בלי לשאת עיניים לשמים בתפילה ובלי לראות את מעשי ה' הניבטים מבעד לווירוס (שאיננו בהכרח מבינים אותם) היא סמיות עיניים ממש.
ואולי משימתנו כעת היא לצמוח להבנה עמוקה יותר של מהי גאולה, כיצד היא צומחת וכיצד העולם כולו הולך ומתברר, הולך ונגאל, מתוך סיבוכי המקרים של המציאות בבחינת איילת השחר שבקע אורה.
מנהג מפתיע שמופיע בבן איש חי הוא לומר בליל הסדר לאחר ההגדה פרקים ממגילת אסתר. ההסבר המקובל למנהג זה הוא שעיצומו של סיפור המגילה חל בימי הפסח. אבל ייתכן וניתן להציע סיבה נוספת, לפיה בשונה מיציאת מצרים שהתנהלה בניסים גלויים, עם סיומו של ליל הסדר חשוב שנתבונן היטב באב טיפוס של גאולה שהיא כדרך הטבע – שצומחת מתוך צירופי המקרים שבמציאות. "המלך" שבמגילה – מלכו של עולם מסתתר ורק למפרע מתגלה כי כל צירופי המקרים, המקריים לכאורה, הובילו לגאולת פורים.
דווקא בסיומו של ליל הסדר, כאשר אנו מלאים בהודיה עצומה על הניסים הגדולים, באותות ובמופתים, של יציאת מצרים אנו צריכים להזכיר לעצמנו שהתהליך עד לגאולתנו השלמה הוא ארוך ומורכב, הגאולה צומחת אט אט מתוך צירופי המקרים שבמציאות, ורק בסיומו של התהליך נוכל להבין למפרע שהוא אכן היווה שלב בדרך לגאולה שלמה ב"ב. ושלא נטעה לרגע, האפשרות לגאולה פתאומית קיימת כל העת בבחינת "זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה", אך אינה מוכרחת (ראו אור החיים במדבר כד, יז ובמקורות רבים נוספים).
האם הקורונה היא שלב בדרך לתיקונו השלם של העולם – כנראה שכן, כפי שכל אירועי העולם הזה מכוונים לקראת תיקון שלם, האם אנו רואים כיצד הקורונה מתקנת את העולם – דומה כי בהחלט אפשר להציע כמה כיווני מחשבה בנושא (קריסת מגדל בבל של המאה ה21 למשל ששם את האדם במרכז וכאילו איננו זקוק לאלוקים; ההבנה כי איננו מנהלים את העולם – אלא יש כח עליון; הענווה מול הבריאה שהתעצמה בתקופה זו; השמירה היתירה על העם היושב בציון ועוד ועוד), האם זה אומר שמשיח יגיע כעת – הלוואי. מחכים לו בכל יום שיבוא, אך מבינים שייתכן והתהליך עוד ארוך.
ונקודה אחרונה לסיום, "תיפח אפם של מחשבי קיצים" – שתי סיבות לקללה המופיעה בגמרא בסנהדרין על מי שמחשב את עת הקץ – האחת, החשש הגדול מה יקרה אם חלה טעות בחשבון ותיגרם אכזבה וייאוש גדול בלבבות, והשניה – עלינו לחכות לו "בכל יום שיבוא", ואם נגדיר קץ לזמן מסויים, וכי נפסיק לחכות שמא יפתיע עוד קודם?
ערב שביעי של פסח, נמשיך להתפלל שכימי צאתנו מארץ מצרים נראה נפלאות
בשורות טובות לכל בית ישראל, חג שמח!
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, רבנית אולפנת אמית להב"ה קדומים, מרצה במכללת אורות
לתגובות shulamitmid@gmail.com