אני אתחיל מהסוף, עברתי בדיקת קורונה ונמצאתי, ברוך ה', לא חולה. 100 השעות מהרגע שהוכנסתי לבידוד ועד שהגיעה התשובה היו הארוכות ביותר בחיי. אנחנו בעיצומה של מערכה ולא נהוג לצאת בביקורת, אבל שלא כמו במלחמה מול בני אדם, האויב לא יודע לקרוא ולכן צריך להציג את האמת, והיא - שהמערכת בבלאגן גדול מאוד שיכול לגרום לאלפי אזרחים להידבק ולמחלה להמשיך להתפשט.
הכל התחיל ביום שני שהתחלתי להרגיש לקראת ערב שיעול, כאב גרון וצינון קשה. נשארתי בבית, מתחת לשמיכה, כמו בכל מחלה אחרת. בבוקר כבר הרגשתי הרבה יותר טוב, הנחתי שזה צינון חולף והלכתי לעבודה. בערב מצבי החמיר, חזרתי הביתה וביקשתי לקבוע תור אצל רופאת המשפחה שלי. בזימון התורים הורו לי, על פי המדיניות החדשה, לא להגיע לקופת החולים, אלא לחכות מספר ימים בבידוד ביתי בתקווה שהסימפטומים יעברו, מכיוון שלא חזרתי לאחרונה מחו"ל ולא שהייתי ליד חולה קורונה מאומת.
למחרת קיבלתי בשורה קשה, חברה שלי, איתה חגגתי את מסיבת פורים, חלתה בקורונה. באחת כל מי שהיה במסיבה נאלץ להיכנס לבידוד. הסימפטומים אצלי החלו להתחזק. ברגע שהבנתי שהסכנה גדלה התקשרתי למד"א, כמו שהתבקשנו על ידי משרד הבריאות. במוקד של מד"א היו מבולבלים למדי ורק ביקשו שלא אצא מהבידוד.
למחרת, כבר יום חמישי, התקשרו אלי בחזרה ושאלו אותי מה מצבי, שרק הלך והחמיר. הסברתי לבחור במוקד כי יומיים קודם הייתי בהשבעת הכנסת והסתובבתי עם חברי כנסת רבים. המוקדן נשם נשימה עמוקה ואמר שהוא צריך להתייעץ ויחזור אלי בהקדם. לאחר כמה דקות עוד טלפון בניסיון להבין מה עשיתי בכנסת. הסברתי לאדון בטלפון שאני כתבת פרלמנטרית והייתי שם במסגרת תפקידי. הוא שאל כמה זמן הייתי שם וכמובן עם אילו חברי כנסת. לאחר שעניתי על כל השאלות אמרו לי שיגיעו אלי לבדיקה בהקדם.
חצי שעה לאחר מכן הגיע לדירה שלי פרמדיק של מד"א. הוא לבש את כל מסכות המגן בחדר המדרגות כדי לא לבוא איתי במגע כשהוא חשוף. הבדיקה היתה פשוטה למדי, מטוש אחד הוחדר לתוך האף והמטוש השני לתוך הגרון. שני דקות והבדיקה מאחוריי. הפרמדיק השיל את ערכות המגן במשך שעה ארוכה והסביר כי תוצאות הבדיקה יגיעו בעוד 48 שעות, אולם אני לא שמתי לב כי זה אומר בעיצומה של השבת. באותו יום התקשרו אלי ממד"א עוד פעמים בכדי לקחת בדיקה, אך אמרתי להם שכבר נבדקתי. המוקדנים נשמעו תשושים ומבולבלים ואמרו בכנות כי הלחץ והבלאגן גדול.
למחרת, ביום שישי בבוקר, התקשרתי למוקד שם נאמר לי בפירוש שהתוצאות הבדיקה תגענה רק ביום ראשון כי חלק מהמעבדות לא עובדות בשבת וכרגע לא ברור לאיזו מעבדה הבדיקה שלי נשלחה. כעסתי על המוקדנית, למרות שאינה אשמה בדבר, על החשיבה שהמעבדות יכולות לא עובדות, שהרי מדובר בפיקוח נפש לכל דבר ועניין
לאחר הבשורה הבנתי שאני צריכה להתכונן לשבת בבידוד. חברים ומשפחה באו לעזרתי והשאירו לי אוכל, עיתונים ועוגות בפתח הדלת וברחו מחשש להידבקות. השבת היתה קשה ובודדה. שבת שלמה לבד, אך הכי קשה היתה המחשבה שהדבקתי את הקרובים אלי ובכל הזמן הזה הם מסתובבים ולא יודעים שאולי שהו עם חולת קורונה, לא נכנסו לבידוד ואף מדביקים אחרים.
הבוקר (א') התקשרתי למוקד, שם אמרו לי לדבר עם רופא המשפחה שלי, אבל אין לי רופא קבוע כי בכל פעם שאני קובעת תור, זה התור הקרוב ביותר מבלי להתחשב איזה רופא משפחה עובד כרגע בסניף קופת החולים שלי, כמו הרבה אנשים אחרים. במוקד אמרו לי לדבר עם המזכירות של המרפאה. התקשרתי, אולם המזכירה אמרה לי להתקשר לרופא המחוזי. כאן כבר התחלתי להתרגז ואמרתי לה שאני ימים שלמים בבידוד ואני צריכה ורוצה לדעת את התשובה. לאחר מספר דקות הרופאה התקשרה ואמרה שלפי הבדיקות אני לא חולה.
ההקלה היתה גדולה, אבל ההבנה שההוראות שמוכתבות מלמעלה לא יורדות למטה ובשטח ישנו קושי עצום להתמודד עם המגפה וההשפעות שלה ניכרות בהחלט. השטח לא יודע איך להתמודד עם המציאות החדשה ואיך לספק תשובות מהירות כדי למנוע את התפשטות המחלה. מידי ערב ראש הממשלה יותר בעוד הוראות ומרגיע שמערכת מתפקדת. אחרי הימים שאני עברתי אני מודיעה - אם המערכת תמשיך ככה לא נוכל לעצור את המגפה.