במסורת היהודית ישנו מושג, ואולי אפשר לקרוא לזה אזהרה או אפילו תובנה פסיכולוגית, האומר "עבירה גוררת עבירה". עבירה מושכת אחרת בעקבותיה. אם מתחילים בחטא אחד, הבא ממהר לבוא אחריו.
פעולותיו של עודד גז, מסרב הגט הידוע בעל דוקטורט בפיסיקה, מדגימות לעומק מושג זה. לאחרונה, גז פרץ שוב לתודעה הציבורית כשדווח בעיתונות שהוא ניסה להיכנס לישראל בהתחלת פברואר ונעצר בשל מגוון פשעים.
סיפורו ארוך. כזכור מתוך דיווחים תקשורתיים – לפני שנים, אשתו של גז טבעה אותו לגישרוין. לאחר שחויב על ידי בית הדין הרבני הממלכתי לתת גט לאשתו, גז התמיד בהפרת פסיקת הדיינים לתת את הגט. סירובו לציית לפסק דין רבני בא למרות שנות לימוד התורה שלו ולמרות שניהל חיים "דתיים". בסופו של דבר, אף על פי שנאסר עליו באופן חוקי לעזוב את ישראל על ידי פסק הדין של בית הדין הרבני, גז נמלט מהארץ בזהות בדויה.
אמרה אחרת היא "ההכרח הוא אם ההמצאה". אף כי הפתגם הזה אינו דתי, הוא תקף גם לרבנים. עניין הדיינים להביא את עודד גז לתת לאשתו גט התגלה כצורך כל כך עוצמתי שהוא הביא את בתי הדין הרבניים למתן פסקי דין כמעט מהפכניים. לראשונה בהיסטוריה, בית הדין הרבני פסק הרחקות דרבינו תם, על פי השיטה בת מאות השנים (המסתכמת בסנקציות חברתיות כגון לא לארח אותו, לא לכבד אותו בבית הכנסת או לא לנהל משא ומתן עמו) וקבע שניתן להפיץ את פסק הדין באמצעות המדיה החברתית. החלטה זו של בית הדין הגדול – כשבראשו ישב הרב הראשי דוד לאו, יחד עם הרב אהרון כץ והרב אליעזר איגרא – לפרסם את שמו של גז ואת פסק הדין נגדו באמצעות טכנולוגיה מודרנית, התפתחה לקמפיין תקשורתי נרחב נגד גז – בעצם "שיימינג". זה היה אחרי מערכת הפרסום הזאת שגז נמלט מהמדינה.
"יחידת עגונה" בבתי הדין הרבניים חיפשה אחר גז ברחבי חו"ל. כאשר גז התגלה באנטוורפן, ישראל ביקשה את הסגרתו(בקשה זו טרם יצאה לפועל, אך כפי שדווח גז טס בחזרה לישראל על דעת עצמו, אם כי בזהות בדויה).
לאחר שגז נמלט מישראל, בית הדין הרבני האזורי המטפל בתיק הבין שיש לנקוט בצעדים דרסטיים כדי לשחרר את האישה שהפכה ממסורבת-גט לעגונה. חמש שנים לאחר שהגישה תביעתה לגירושין, ביטל בית הדין הרבני בחיפה – בראשות הדיין הרב אברהם מאיר שלוש יחד עם הדיינם הרב דניאל אדרי והרב שמואל אברהם חזן – את הנישואין של האישה וקבע כי "מעמדה הוא של רווקה שמעולם לא נישאה". זה אפשר לעגונה לשעבר להינשא מחדש על פי ההלכה, וכך עשתה לאחרונה.
יתר על כן, בשנת 2016 קבע היועץ המשפטי לממשלה בישראל כי ניתן להעמיד לדין פלילי סרבן-גט במקרים מסוימים "בגין אי-קיום צו שיפוטי של בית הדין הרבני למתן או קבלת גט". כלומר, לבית הדין הרבני יש את הכוח לקבוע כי סרבנות הגט עולה עד כדי עבירה פלילית. על בסיס זה, קראנו כעת בעיתונות, וכאשר גז נמצא במעצר ישראלי, שוקלים בתי הדין הרבניים את הוספת האשמות פליליות כסרבן גט נגדו על אלו הקיימים.
ישנם לקחים רבים שניתן ללמוד מסיפור קשה זה. הממסד הרבני הוא הראשון שחייב ללמוד לקח. כבר עכשיו ולפני שאחרים נופלים במדרון החלקלק והופכים לסרבני-גט ומעגנים, על הרבנים לפתור את בעיית העגונה וסרבנות-הגט באמצעות פתרונות הלכתיים מערכתיים. אף הציבור הרחב חייב ללמוד שיעור. עד שהרבנים מציגים פתרון הלכתי מקיף, על כל זוג מתחתנים להגן על עצמם. לצערנו, אפילו אנשים טובים יכולים ליפול למלכודת הסירוב, מה שאכן מניע את “עבירה גוררת עבירה”. בין אם ניב זה הוא אזהרה או בין אם זה תובנה פסיכולוגית – יש צורך ברור להשתמש בכל האמצעים כדי להגן על עצמך מפני האפשרות שתהפוך לסרבן/ית או שתהפוך למסורב/ת. מתוך הצורך הזה הומצאו הסכמי קדם נישואין הלכתיים למניעת סירוב-גט. ה"הסכם לכבוד הדדי" דואג לפירוד שקט ומכובד בגט פיטורין במקרה המצער כשנדרשים גירושין. בנוסף, "הסכם החוט המשולש" של הרב מייקל ברויד מספק את הכלים לעגונה הקלאסית – כשבעלה נעלם או שוכב במצב של צמח – להשתחרר מעגינותה דרך פסק דין הלכתי של בית הדין הרבני.
עוד ביטוי אחרון – "מה שבטוח בטוח" או כפי שאני אומרת – "דאגתם להסכם דאגתם זה לזו".
יום העגונה הבינלאומי חל כל שנה בתענית אסתר – השנה ביום 9.3.2020.
הכותבת היא חברת 'בית הלל'; מנהלת את הפרויקט למניעת עגונות וסירוב-גט בתנועת 'ישראל הצעיר' בישראל והסוכנות היהודית, אחד ממחברי ההסכם לכבוד הדדי, הטוענת הרבנית הראשונה לשרת כחברה בוועדה לבחירת דיינים ובעלת תואר דוקטור לתלמוד.