הן הקימו את המדינה, היוו גורם מרכזי בכל דבר שהתרחש בתנועה הציונית והנהיגו את מוסדות השלטון המרכזיים. אחת היתה מפלגת שלטון במשך שלושה עשורים והשניה למפלגה מרכזית באופוזיציה. מפלגת פועלי ארץ ישראל(מפא"י) ומפלגת הפועלים המאוחדת(מפ"ם) בעבר, והיום מפלגות העבודה ומרצ המכווצות.
השמאל היהודי התעורר לבוקרו הקשה ביותר מאז מהפך 77 ושוויו הפוליטי מסתכם בחמישה מנדטים. במשך השנים נעלמו לשמאל עשרות מנדטים, היכן הם? המצב נעשה קשה במיוחד בשנה האחרונה. בכנסת ה-20 לשתי המפלגות היו 23 מנדטים, לאחר שלושה סבבי בחירות השתיים נותרו עם חמישה בלבד, להיכן נעלמו 18 מנדטים?
התירוץ הראשוני ביום שלאחר הבחירות דיבר על כך שאיחוד העבודה-גשר-מרצ, לא היה מספיק מרגש ומלהיב, גם בקרב אנשי הרשימה עצמה. בנוסף, ניתן להעריך שחלק ממצביעי מפלגת העבודה בעבר(יחד עם גשר) נתנו את קולם לרשימת כחול לבן. ידוע כי אחוז מסוים ממצביעי מרצ הלך והצביע לרשימה המשותפת. לאור אלה, נראה כי השמאל הישן שהכרנו מצד אחד התמרכז לכיוון כחול לבן ומצד שני אחוז קטן ממנו הפך קיצוני לכיוון הרשימה המשותפת, ורשימת השמאל נשארה בלי הרבה קהל.
אבל זו התוצאה ולא הסיבה לחמשת המנדטים העגומים. הנה לפניכם שתי סיבות אפשריות למצב.
לשמאל אין מה להציע
חמישה מנדטים מלמדים כי לשמאל האמיתי אין מה להציע לציבור הבוחרים. הציבור לא מטומטם. השמאל, כבר לא מציג אלטרנטיבה פוליטית-שלטונית או ערכית-אידיאולוגית. הודות לראש הממשלה נתניהו, וזה הישגו המדיני המרכזי בעשר השנים האחרונות, פתרון שתי המדינות ירד מסדר היום ונותר מדובר רק בחדר סיעת מפלגת מרצ הזעירה בכנסת.
במקום פתרון שתי המדינות, פתרון של החלת ריבונות נראה רציני הרבה יותר. כבר כמה שנים פועלים ארגונים ימניים להחלת ריבונות ביהודה ושומרון, ולפני למעלה מחודש הציגו הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו את תכנית המאה. מאז הימין בחגיגת ריבונות, כזו או אחרת, וקולות הנגד הנשמעים משמאל די חלשים. ההתנגדות העיקרית לתכנית הגיעה על רקע הסעיף שמזכיר חילופי שטחים, ערבים ישראלים יעברו לשטחי הרשות הפלשתינית. שינוי השיח הציבורי מלמד לא רק על כך שלשמאל אין מה להציע, אלא שבניגוד לעבר, הימין מציע דרך מדינית וכלכלית אמיתית.
למה לא אוגנדה
במערכת הבחירות שהסתיימה זה עתה, גילינו שכאשר מדברים על מדינה בעלת רוב יהודי, השמאל לוקח צעד אחורה ומנסה לחפש לעצמו הגדרות אחרות עמן ירגיש נוח יותר. הדבר בלט במיוחד כאשר בכחול לבן, שהיא בכלל רשימת מרכז, לא רצו להפסיד מצביעים אפשריים מהשמאל והתנצלו על שאמרו שמדינת ישראל צריכה להיות בעלת רוב יהודי.
התרחקות מפלגות השמאל מהמונח רוב יהודי מצטרף להתרחקותו מהדת היהודית. בתל אביב של קום המדינה דיברו נגד חילול שבת בפרהסיה, היום אין מסוגלות כזו. היום דוכן תפילין קטן יכול לפגוע בגישה הרב-תרבותיות הקדושה. השמאל וגישת הרב תרבותיות שכח את היהדות. שמאל כזה יכול לשאול את עצמו "למה לא אוגנדה?".
חשבון נפש
באחד מנאומיו במליאת הכנסת לאחר מהפך 77, אמר מנחם בגין ז"ל: "משהו קרה בישראל. העם הזה הוא עם חכם ונבון, הוא יודע מה הוא עושה. הוא יודע מה הוא מחליט. הוא יודע באיזו ממשלה לתת אמון. אתם הייתם משוכנעים שאתם תרכיבו ממשלה. התרגלתם לשלוט. אתם לא העליתם על הדעת שהעם יערוך שינוי. ולכן אתם עדיין המומים. תתרגלו".
כדי להתחיל לתקן, השמאל, כמו הימין אגב, צריך לערוך חשבון נפש. עם קבלת התוצאות אמר את הדברים בעצמו ח"כ איציק שמולי מרשימת העבודה-גשר-מרצ: "נדרש ולו בדל של חשבון נפש ומשם מבט קדימה ויציאה למסע התחדשות".