"החלטת הרבנות איננה החלטה היסטורית אלא החלטה לתיקון עוול היסטורי"

הרב שרון שלום מסביר כי ההחלטה של הרבנות להכיר ביהדותם של בני העדה האתיופית מעידה כי ההחלטות שהתקבלו עד עכשיו היו גזעניות: "הקבוצה היחידה שעדיין מתקשה לקבל את יהודי אתיופיה כיהודים גמורים הם היהדות החרדית האשכנזית, שגם ככה אינם מקבלים את פסיקות הרבנות הראשית"

חדשות כיפה הרב שרון שלום 21/01/20 12:01 כד בטבת התשפ

"החלטת הרבנות איננה החלטה היסטורית אלא החלטה לתיקון עוול היסטורי"
צילום: shutterstock

שלשום בערב התבשרו שהרבנות הראשית, אישרה מחדש את ההחלטה להכיר ביהדותם של יוצאי אתיופיה. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות אבל אני עומד על סף דמעות. במשך ארבעה עשורים, ארגונים, אישים וחברי כנסת ורבים מיוצאי אתיופיה פונים, מבקשים ומתחננים, לפני הרבנות הראשית לכנס את מועצת הרבנות הראשית ולאמץ מייד את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף, שקבע כי בני ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר ועניין. אבל בעיקר לבטל את החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום כ' בחשוון התשמ"ו: "הואיל ונתערבו בהם (ביוצאי אתיופיה) גויים רבים במרוצת הדורות, באופן שלא ניתן לברר ולהוכיח את זהותם בוודאות - לפיכך כדי לצאת ידי כל הספקות, ועל מנת למנוע לעז מכל סוג שהוא, מחויב כל אחד מבני העדה בקבלת מצוות מילה וטבילה בפני שלושה". ועד עתה לא הייתה אוזן קשבת.

באחת הפעמים כאשר ביקשתי לבטל את ההחלטה קיבלתי איומים על עצם הבקשה. אני עדיין שואל את עצמי מדוע מועצת הרבנות הראשית בזמנו לא השכילה לקבל את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף?  מדוע לא קיבלו את דעתם של גדולי הפוסקים שלא חלקו, מעולם, על הרדב"ז וראו ביהודי אתיופיה יהודים גמורים? אני זוכר עד היום את הרגע בו העירו אותנו באמצע הלילה, במרכז הקליטה בגבעת המורה בעפולה, אמרו לנו לקום ולהתלבש. לא הבנו מה קורה? לאיפה הולכים? אבל היינו ממושמעים. עלינו לאוטובוסים, אחר נסיעה קצרה האוטובוסים עצרו והתבקשנו לרדת ולהיכנס למבנה(מקווה). הרגע המביש היה בזמן שהתבקשנו להתפשט כולנו; ילדים, נערים ומבוגרים כולל חלק מהמנהיגים הרוחניים הקייסים. כולנו עמדו בשורה אחת ערומים, ללא בגדים כיום הולדנו. התקדמנו אחד אחד באטיות ועברנו דקירת מחט באיבר המין והקזת דם. לאחר טבילה במקווה התלבשנו וחזרו למרכז הקליטה. 

אז מה השתנה מאז ועד היום שהרבנות הראשית מקבלת החלטה, החלטה שהייתה אמורה להתקבל לפני ארבעים שנה? האם בכך הרבנות מודה שכל העוול וההפליה שיהודי אתיופיה עברו היה לשווה? האם פירוש הדבר שמועצת הרבנות הראשית דאז קיבלה החלטה שנגועה בדעה אישית שאין בה שיקולי פסיקת הלכה "טהורים"? כך או כך החלטה חדשה זאת, בהנחה שקיימת החלטה כזאת, איננה החלטה היסטורית אלא החלטה לתיקון עוול היסטורי. עם זאת במידה והחלטה זאת מבטלת את החלטה הקודמת של מועצת הרבנות הראשית הרי שזה הישג חשוב במישור המשפטי. שכן עצם קיומה של החלטת מועצת הרבנות הראשית משנת תשמ"ו הוא שאפשר עד היום לגוף כמו בד"ץ וגופים נוספים לנהוג ביהודי אתיופיה כספק-יהודים. בגלל החלטה זו לא ניתן להגיש תלונה במשטרה על מנת לחקור ולטפל פלילית במי שפועל בניגוד לחוק שאוסר אפליה בנוגע למעמדם היהודי של יוצאי אתיופיה בישראל ובעולם. אנו נמשיך לשמוע פרשיות מפלות כמו פרשת "יקבי ברקן" אבל מעכשיו, לפחות, מעשה זה יוגדר כמעשה פלילי.

ובכל זאת, לאחיי ואחיותיי יוצאי אתיופיה, אני אומר: אל תתנו לאף אחד להטעות אתכם, לפני ארבעים שנה היינו צריכים הכרה ליהדותנו ההיסטורית בת שלושת אלפים שנה עוד מתקופת בית ראשון, הרב עובדיה זצ"ל בגדלותו הכיר בכך מועצת הרבנות הראשית התקשה להכיר בכך. אין ספק שהחלטת מועצת הרבנות הראשית יצרה בתוכנו תחושת עלבון קשה, זה יצר קרע, תסכול וניכור והסימנים ניכרים עד היום. עם זאת אנחנו לא המתנו לאף אחד, המשכנו את המסע בארץ הקודש וכיום אחר ארבעים שנה של עבודה קשה ומפרכת הפכנו להיות לחלק משמעותי מהמרקם התרבותי-הדתי והצלחנו להוסיף צבע תרתי משמע, לחברה הישראלית. אף אחד לא יכול להכחיש את העובדה שיהודי אתיופיה התקבלו על ידי החברה היהודית כיהודים טהורים כמעט בכל המגזרים. הציונות הדתית, המגזר החילוני, וחלק ניכר של היהדות החרדית שאינה אשכנזית.

הקבוצה היחידה שעדיין מתקשה לקבל את יהודי אתיופיה כיהודים גמורים הם היהדות החרדית האשכנזית שגם ככה אינם מקבלים את פסיקות הרבנות הראשית. כלומר כל מי שפקפק ביהדותנו עד היום ימשיך לפקפק חרף החלטה זאת. המסקנה פשוטה החלטת הרבנות הראשית, בקונסטלציה הנוכחית היא אנכרוניסטית. החלטה לאמץ את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף היום זה כמו שגואטמלה תכיר היום במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. אזרחי מדינת ישראל יקרים לפני שבועיים הרב הראשי יצא באמירה מקוממת מפלגת ולא מכילה כנגד אחיינו היהודים שהגיעו מרוסיה על פי חוק השבות "שמאות-אלפי עולים מרוסיה הם גויים שונאי דת". לכן עלינו להפנים שגם המדיניות ההלכתית הנוכחית, מושתתת על יחסים של אליטה מול מי שאינם משתייכים לאליטה, ואין הכוונה רק לקהילת יוצאי אתיופיה. מי שהגיע לעמדת השפעה, משתמש בכוחו על פי ראות עיניו, ואותה אליטה מפלה גם אחרים שאינם דומים לה.

כך או כך מה שייזכר בהחלטה זאת הוא שבמקרים רבים הרבנות הראשית במקום לפטור את הבעיות ההלכתיות הסבוכות היא מייצרת אותם, במקום להפחית את מחיר הדמים והפלייה דתית היא מוסיפה את מחיר הדמים. וכאשר היא עושה, סוף כל סוף, משהו טוב מתברר שהיא עושה זאת באיחור של ארבעים שנה. כולנו משלמים את המחיר אבל דומה שהרבנות הראשית היא בסוף תשלם את המחיר עם הזמן היא תהפוך ללא רלוונטית להרבה יהודים בארץ ובעולם.