בשבוע הבא אמור להתקיים באוניברסיטת בר אילן כנס שכותרתו "אוטופיות קוויריות בישראל?" ויש אנשים דתיים שזה העלה את חמתם, לא רק לגופו של נושא אלא גם כשאלה על טיבה של אקדמיה דתית שמוכנה לשתף פעולה עם "תועבה" שכזו. לא אתייחס כרגע לכשל החמוּר בהבנה מהי אקדמיה ומהו חופש אקדמי וגם לא לשאלה מהי אקדמיה דתית. דבר אחד ברור – אם אין לאקדמיה חופש לחקור ולדבר על כל עובדות החיים, ואם אין לאקדמיה חופש לפרש ללא מגבלות גם תפיסות דתיות, יהודיות, הדרך לאיראניזציה מעולם לא הייתה קצרה יותר. יש אנשים שסבורים כנראה שאקדמיה "טובה" צריכה לקדם רק את האג'נדה שהם מאמינים בה. לפי תפיסה זו יש רק יהדות אחת ולה יש רק פרשנות אחת ולכן, אם יתקיים כנס על להט"ביות זו כפירה בעיקר. אולי הוא גם עשוי לעודד את התופעה, שכן כידוע העולם הדתי אינו מכיר כלל את התופעה מבפנים. כל הדתיים סטרייטים ומי שמעיז לחשוב שהוא לא, זה בוודאי רק כתוצאה מחשיפה לתרבות קלוקלת. אבל אל דאגה, הוא יצליח בעזרת טיפולי המרה לחזור למוטב.
הכנס הזה הצליח להעלות את חמתם של הפונדמנטליסטים כי הוא מדבר בין השאר על חציית גבולות מגדריים, על טשטוש הבינאריות המגדרית, על טרנסג'נדרים. ההנחה הרווחת אצל מאמיני היהדות הפונדמנטליסטים היא שההלכה מתנגדת מכל וכל לתופעה זו. אז בואו נבחן מה עשוי להיות הבסיס ההלכתי להתנגדות זו? האיסור העיקרי הנתפס כמכונן את גבולות המגדר הבינאריים, הנוקשים, הוא האיסור המקראי: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה" (דברים כב, ה). אבל, כל מי שמעיין בהיסטוריה של הפרשנות ההלכתית לפסוק זה נוכח לדעת שכל מהותו של האיסור הוא למנוע תועבה בתחום המיני, קרי, איסורי ניאוף וכדומה. המחקר ההיסטורי מלמד אותנו שהיו קהילות שתופעת הלבוש ההפוך הייתה מקובלת בהן לא רק בפורים אלא גם בשמחת תורה ובחתונות, בהסכמת רבני הקהילות, כדי להגביר שמחה. תשובות הלכתיות במהלך הדורות מלמדות אותנו שגברים ונשים יכלו ללבוש בגדים אלה של אלה אם זה הגן עליהם מהקור, שנשים יכלו להתלבש כגברים כדי להימנע מפגיעות מיניות ובאופן כללי ההבנה השלטת הייתה הבנה פונקציונלית לפיה חציית גבולות המגדר תיאסר רק אם היא מביאה לידי תועבה בתחום האיסורים המיניים אבל לכשעצמה היא אינה תועבה. הרמב"ם, שקיבל לחלוטין את ההבנה הפונקציונלית במהותו של האיסור, עוד הגדיל לעשות וסבר שזהו איסור יחסי לנורמות השולטות בחברה (הלכות ע"ז, יב, ט-י).
בשנת 2004 יצא ספר הלכתי מרתק על תופעת הניתוחים לשינוי מין מפרספקטיבה הלכתית (על ידי הרב עידן בן אפרים). הספר זכה להסכמות על ידי גדולי הדור כמו הרב עובדיה יוסף, הרב עמאר, הרב אשר וייס, הרב זלמן נחמיה גולדברג ועוד. מגמת הספר מקלה למדיי. יש בו הבנה עמוקה לנפשו של אדם וברוח קבלית הוא מקבל כעובדה מובנת מאליה ש"הזכרי" וה"נקבי" יכולים לשכון בערבוביה בנפשו של אדם.
אין בכוונת דברים אלה לטעון שהתמונה ההלכתית מקבלת לחלוטין תופעות של חצייה מגדרית או להט"ביות, אלא רק להציג תמונה מורכבת יותר העולה מן המקורות עצמם.
התלמוד הבבלי קובע: "גדול כבוד הבריות שדוחה כל לא תעשה שבתורה". כבוד האדם באשר הוא אדם הוא אחד מאבני היסוד של החשיבה היהודית וכמובן גם של המחשבה הליברלית בת זמננו. מכך נגזרות זכויות האדם הבסיסיות. אבל הפונדמנטליסטים כידוע רואים רק אמת אחת. האמת שלהם. גם אם בדרך צריך לדלג על כמה דפי תלמוד או על הבנה מורכבת יותר הן של ההלכה והן של המציאות.