היום שאחרי: הציונות הדתית צריכה לחשב מסלול מחדש - ומהר

מפלגת הציונות הדתית ככל הנראה לא תהיה בממשלה הקרובה, זה הזמן לקחת צעד לאחור, להסתכל פנימה ולקבל החלטות ברמה הפוליטית, ובעיקר להבין שאנחנו לא כאלה מיוחדים | דעה

חדשות כיפה יהונתן קליין, חדשות כיפה 18/09/19 09:01 יח באלול התשעט

היום שאחרי: הציונות הדתית צריכה לחשב מסלול מחדש - ומהר
פעילים במטה ימינה אחרי פרסום התוצאות, אמש, צילום: פלאש 90

נכון להבוקר (ד') שאחרי הבחירות, נראה כי לא משנה איך תסתיים סאגת הרכבת הקואליציה, בין אם זו תהיה ממשלת אחדות של הליכוד וכחול לבן, ובין אם בני גנץ יצליח בכל זאת להרכיב ממשלת שמאל-מרכז, מפלגת הציונות הדתית, למרות שהצליחה להתאחד בחזרה ל(סוג של) מפלגה אחת, תמצא עצמה מחוץ לקואליציה, ומחוץ למוקדי ההשפעה להם הורגלנו למעשה מאז בחירתו של נפתלי בנט ליו"ר הבית היהודי, בשנת 2012.

הישיבה המסתמנת באופוזיציה היא הזדמנות נהדרת לחישוב מסלול מחדש עבור הזרועות הפוליטיות של המגזר הדתי-לאומי, וכדאי מאוד שיעשו זאת, אם הם רוצים לחזור אי פעם למוקד ההשפעה במדינה. חילופי ההאשמות וחיפוש האחראים החלו כבר דקה לאחר תוצאות המדגמים, וכנראה אף לפניהם, אך כך או כך אין מנוס מלהודות כי מדובר בכישלון. האיחוד המיוחל, שעל פי התוצאות כנראה לא היה כל כך מיוחל, היה רחוק מלהביא את הבשורה אליה כיוונו. הצבתה של איילת שקד, שנראתה כסוג של משיח(ה), וסוג של הנהגה מאחדת אחרי הפיצול של החורף, בראש המפלגה, התגלתה ככישלון, איך שלא תסתכלו על זה.

אפשר לטעון כי השנאה האישית בינה לבין נתניהו, שצוטט כאומר "היא תגמור אצלי עם שבעה מנדטים" - מה שאכן קרה - הביאה את המפלגה לשפל, ואפשר לטעון מנגד כי היא פשוט לא מסוגלת להנהיג, אבל כך או כך מפלגת הציונות הדתית נכשלה - שוב.

באופן אירוני במיוחד, על אף האיחוד המחודש, בבחירות הללו התפרצו בכל הכוח כל הפילוגים והשסעים במגזר הדתי לאומי (שרבים טוענים כי כבר אינו מגזר אחד), ההקמה ההזויה של מפלגת נעם והשיח המסית שהביאה עמה מצד אחד, ההתעקשות של עוצמה יהודית לרוץ לבד בראש בקיר מצד אחד, מול הסירוב לצרפם לאיחוד מן הצד השני, הסירוב לצרף את פייגלין, שרוב מצביעיו הגיעו מהציונות הדתית בבחירות הקודמות, והמריבות בתוך האיחוד עצמו שלא פסקו ולו לרגע אחד.

רצים ביחד: שקד, בנט, סמוטריץ

זמן לחשב מסלול מחדש: שקד, בנט, סמוטריץ' ופרץצילום: יח"צ

הציונות הדתית ניצבת בפרשת דרכים. זהו משפט קלישאתי שכנראה חוזר על עצמו מאז ימי זבולון המר, ואולי מאז ימי הרב קלישר, אבל נראה שהפעם אין מנוס מלהשתמש בו. איך תיראה הזרוע הפוליטית של המגזר ביום שאחרי הבחירות, ואולי גם ביום שאחרי נתניהו? האם איילת שקד תודח מראשות המפלגה? אין ספק שיהיה מי שידרוש זאת, ומה תעשה ביום שאחרי?. האם נפתלי בנט, יחד עם החייל הנאמן מתן כהנא שנכנס לכנסת, ינסה להשתלב בליכוד (או אפילו בכחול לבן), או אולי ינסה לכבוש מחדש את המפלגה בראשה עמד ואותה הביא לשיא מנדטים ושיא השפעה היסטורי?, אם הרב רפי פרץ, שלא הצליח להוכיח את עצמו כפוליטיקאי בתקופה מאז שנבחר, וגם לא בקבלת ההחלטות במשרד שעליו הופקד וממנו כנראה יודח בקרוב, יישאר בראשות המפלגה הדתית לאומית המקרטעת? ואם כן, האם יצליח להוביל אותה באופוזיציה, שרחוקה מאוד מאזורי הנוחות שלו? או בצלאל סמוטריץ', פוליטיקאי מוכח ואפילו די אהוד, אבל נתפס כקיצוני ואף קיצוני מדי בקרב חלקים גדולים מקהל היעד של המפלגה, יצליח לטפס למקום אליו הוא שואף ולהנהיג את מפלגת הציונות הדתית?

המגזר הדתי לאומי מעולם לא הצטיין בפוליטיקה, זו האמת העצובה. בטור מופתי שנכתב לפני הבחירות הקודמות במגזין מוצש, כתב הרב חיים נבון שהציונות הדתית צריכה להפסיק לקחת את הפוליטיקה ברצינות, ולהתייחס אליה כמו שהחרדים מתייחסים אליה. אם גפני וליצמן, שני אנשים שבקושי מסוגלים להסתכל זה על זה ביום יום, מתאחדים ומפגינים אחדות אמיתית, ולא מקרטעת ומזויפת שאף אחד לא קונה כמו זו של הרב רפי פרץ ונפתלי בנט, גם במגזר הדתי לאומי יכולים לעשות הזאת. ואוסיף שאם המפלגות הערביות הצליחו להתאחד לרשימה אחת, בה נמצאת חד"ש הקומוניסטית מצד אחד ובל"ד הלאומנית-פלסטינית מצד שני, יחד עם תע"ל ורע"ם, איחוד השווה לישיבה משותפת של איתמר בן גביר ויאיר לפיד באותה רשימה, לא פחות ולא יותר, גם במגזר הדתי לאומי, הקטן מכפי שהוא חושב את עצמו והמפולג פחות מכפי שהוא חושב את עצמו, יכולים להתמודד עם הצורך של וגר מוטי יוגב עם בנט וסמוטריץ' עם פייגלין ירבץ, במטרה אחת ויחידה - להביא את כוחו של המגזר למקסימום.

כאשר מסתכלים על ההיסטוריה, לא נראה כי משהו מכל זה יקרה. גם אם יקום מבוגר אחראי אחד (בבחירות האחרונות היה זה בצלאל סמוטריץ'), וייקח אחריות, תמיד יהיו שועלים קטנים המחבלים בכרמים שיזנבו אחריו, אם מתוך המפלגה ואם מחוצה לה. לאור זאת כדאי שאנשי הזרועות הפוליטיות הרבות של הציונות הדתית ישאלו את עצמם שאלה פשוטה - לאן הם רוצים להגיע, ומה הם רוצים להשיג?