צה"ל העלה באוב את רוח הליברליות והפלורליזם שלו והודיע שמעתה, בטפסי רישום של מלש"בים, לא יהיה כתוב "אבא ואמא" אלא "הורה 1 והורה 2" – זאת על מנת שלא לפגוע ברגשותיהם של נערים ונערות בני משפחות להט"ביות.
העילה למהלך הייתה המבוכה שנגרמה למלש"בים ממשפחות כאלה כאשר נאלצו להסביר שיש להם "רק" שתי אמהות או שני אבות. "צבא העם", כפשוטו, בו צריך להתחשב ברגשותיהם של כל אחד ואחת. "לא בחיל ולא בכוח כי עם ב...רגשִי..." לא האדם שבטנק ינצח, אלא הרגשות שבתוך האדם שבטנק ינצחו. או כפי שנהוג לומר: "איש באמונתו יחיה".
מהדווח עלה כי במשך שנים נמנעו בצבא משינוי טפסים כדי לא להיקלע למחלוקות פוליטיות, אך כעת, מסתבר, הגיע הזמן שצה"ל יתקדם קצת ויכיר בקיומן של משפחות להט"ביות. הבעיה היא, שכאן צה"ל הכניס את עצמו לבעיה יותר גדולה: בכך שצה"ל נתן ביטוי לקיומם של משפחות להט"ביות, הוא דחק הצידה מתגייסים אחרים: למשל, מה עם ילד שחי במשפחה פוליאמורית? למה אין "הורה 3"? זה מאוד מעליב.
מה עם יתומי צה"ל שאין להם הורים? להם כן מגיע לשאת את מבוכת ההסברה? ומה עם ילד שנולד מתרומת זרע ואין לו אבא? ומה אם אתה מרגיש ילד בלי הורים שכלוא בתוך גוף של ילד עם הורים?
ומה אם אני בן אדם עם סעיף נפשי שכלוא בתוך גוף של בן אדם בלי סעיף נפשי? האם אז עדיין יחייבו אותי להתגייס? ומה אם אני מרגיש שאני רב-אלוף במיל' בתוך גוף של מלש"ב ושירתי את המדינה כבר מספיק? בכל זאת אצטרך להתגייס במקרה כזה? ומה אם אני מרגיש כמו פעיל חמאס הכלוא בגוף של ישראלי?
בעידן הפוסטמודרני שלנו, בו אין אמת אחת, אפשר להרחיק לכת עוד יותר: מי אמר שצה"ל צריך לנצח? מי אמר ש"מגיע" לצה"ל לנצח? אולי דווקא לחמאס מגיע לנצח? מה קרה, ניתן קצת לחלשים הנדכאים גם לנצח. מצד שני, מי אמר שחמאס הם בכלל חלשים נדכאים? למה אנחנו לא מעריכים את הכוח שלהם? למה אנחנו לא מכירים בזכות החמאס לקיום? למה אנחנו לא משבחים את היכולות הטרוריסטיות שלהם?
במקום להתעסק בהגנה על מדינת ישראל, כפי שכך נקבע בשמו: "צבא ההגנה לישראל", צה"ל עסוק בהיענות לדרישות פוליטיות – פה פותחים עוד גדוד מעורב, שם מכירים במשפחות להט"ביות. פה מורידים את רמת הכושר הקרבי לנשים, שם עושים קבלת שבת חילונית המזלזלת בדת המיושנת.
אני עדיין זוכר את היום בו מישהו מהצוות שלי בטירונות סיפר לי שהוא שמע חיילת (לוחמת, כביכול) אומרת למפקד שלה שהיא קצת עייפה ולכן אין לה כוח לסחוב את הפק"ל מים – והמפקד ענה לה שאין בעיה ומישהו אחר יחליף אותה...נדמה שהאמרה הצה"לית כיום היא כבר לא "חתירה לניצחון" אלא "חתירה להכרה בלגיטימיות של כל אחד ואחד באשר הוא (או היא)".
הכותב הוא פעיל בארגון "תורת לחימה"