א. הרבנות הצבאית עוסקת בגיור מיום הקמתה, אך העיסוק הממוסד בנושא המורכב קיים למעלה מ 15 שנה.
כך, משימת גיור חיילי וחיילות צה"ל המעוניינים בכך הפכה למשימה הלכתית נוספת בשלל המשימות כבדות שעל כתפי הרבנות הצבאית. משימה חשובה זו לא שונה מכל נושא הלכתי בו נתונה ההכרעה לרבנים הצבאיים ובראשם הרב הראשי לצה"ל כסמכות ההלכתית הבלעדית הרלוונטית לשירותם הצבאי.
הליך הגיור לחיילי צה"ל נערך במהלך שירותם הצבאי, וכולל שני פרקים אשר קיימת ביניהם הפרדה ברורה: הפרק הראשון הוא "קורס נתיב" אשר נערך על ידי חיל החינוך ותכליתו הכרת הציונות והיהדות. הפרק השני, ההלכתי, שאליו מגיעים חלק גדול מהחיילים הוא ההתייצבות בפני בית הדין לגיור של הרבנות הצבאית, המורכב מדיינים שאושרו על ידי הרב הראשי לצה"ל והרב הראשי לישראל.
ב. כידוע, לכל מערך מטה בצה"ל יש שני גורמי פיקוד: הפיקוד הישיר והפיקוד המקצועי.
הפיקוד הישיר הינו בעל הסמכות הישירה על מוצאו ומובאו של הפקוד, הלא הוא הקצין המקצועי ובמילים פשוטות: הפקוד הוא החייל של המפקד לכל דבר ועניין ולכל משימה.
הפיקוד המקצועי לעומת זאת, הוא הסמכות הבלעדית בתוכן המקצועי עליו מופקד הפקוד. אם מדובר ברופא צבאי - הוא כפוף לחיל הרפואה בענייני רפואה, אם מדובר בקצין לוגיסטיקה - הוא כפוף לחיל הלוגיסטיקה בענייני לוגיסטיקה, וכך הלאה.
על כן, אין מצב למשל בו מפקד ישיר של קצין לוגיסטיקה רשאי להורות לו להגיש מזון שלא עומד בנהלים או לנהל מלאי במחסנים שלא לפי ההוראות.
גם המטה העליון של צה"ל מחוייב להלכה הרלוונטית לשירות הצבאי המעוגנת בפקודות הצבא, זאת משום שהגורמים העליונים בצבא בכל נושא מקצועי הינם קציני החיל הראשיים, אשר כפופים למטכ"ל.
האם המטכ"ל יכול להורות ככל העולה על רוחו בנושאים כמו חוק משפט, ורפואה? לא ולא.
הפרקליט הצבאי הראשי, למשל, אין מעליו אלא החוק. הרמטכ"ל יכול תיאורתית ומעשית להורות לפצ"ר לעמוד לשמור בש.ג של הקריה אך לא יכול להורות לו להוציא אף לא הנחיה או המלצה אחת בניגוד לחוק הישראלי.
זאת השיטה הצה"לית מקדמת דנא - שני ראשים: פיקודי ומקצועי. לעיתים הדבר גורם לחיכוך, אך לרוב השיטה מייצרת הרמוניה וסעיפיה סדורים בתו"ל הצבאי ונלמדים בספרות הצבאית.
ג. דווקא בתחום הדת בצבא, במיוחד בשנתיים האחרונות, נתגלעה סערה ציבורית כאשר איזון זה, שהוא כאמור דרישה מקצועית-צבאית, הופר במספר נושאים במידה אשר המערכת לא יכלה לסבול.
הרמטכ"ל גדי איזנקוט נכנס לליבו של משבר בתחום אשר לדבריו באחד הראיונות לא היה מוכר לו מספיק: יחסי צבא – חברה, ובתוכו תחום ההלכה. "הרבנים הסתערו עליי" טען המפקד העליון של כוחותינו.
מדוע הפקודות היחידות שנכתבו, אושרו, והופצו לכל צה"ל על ידי המטכ"ל וכבר תוך שנה הוא נאלץ לשנותם – הינן בתחום הדת? בגלל הפגיעה בעצמאות הפסיקה ההלכתית-צבאית. בגלל אותו חוסר האיזון שנוצר במערכת עצמה.
מי שרצה רב ראשי לצה"ל בעמדה חלשה ולא אפקטיבית ויצר ואקום הלכתי, מצא עצמו יושב עם עשרות רבנים אזרחים, עיתונאים דתיים ושאר בעלי השפעה עם כוונות טובות שנשאבו ללשכתו בניסיון למזער את הנזקים ולהוציא את האבן מהבור אליו נפלה. את היהדות של צה"ל אי אפשר לדחוק. זהו חוק שצה"ל למד והוא חייב להפיק את לקחיו: חוק שימור האנרגיה היהודית. רק כך, יוכל הרמטכ"ל לסגור תריס בפני כל לובי אזרחי ולפתור את ענייניו עם אנשיו שלו. עם אנשי הרבנות הצבאית ועם הרבצ"ר כחבר מועצת הרבנות הראשית המחויב להלכה המסורה לנו מדורי דורות.
ד. בצה"ל מתגיירים כ 800 חיילים וחיילות בשנה, סד"כ של גדוד מוגדל. והנה, במתווה הגיור אשר נוסח על ידי ועדת ניסים בסעיף 38, כסרח העודף, מוצעת ההוראה הבאה בנוגע לצה"ל:
"גיור חיילים ומשרתים בכוחות הביטחון יהיה במסגרת צה"ל, כחלק מרשות הגיוק הממלכתי. הרב הראשי לצה"ל יהיה האחראי לתהליך הגיור, כולל סדרי הלימוד ניהול הלימוד וסדרי העבודה של בית הדין הצבאי בתיאום מלא עם ראש הרשות. לרב הראשי לצה"ל יהיה שיקול דעת מלא בנושאים הנוגעים לגיור בצה"ל והוא יפעל בעניינים הלכתיים אך ורק בהתאם להנחיות ראש הרשות."
כלומר, קצין בכיר בצה"ל, שלמרבה ההפתעה הוא שוב הרבצ"ר, מוצא עצמו כפוף לשחקן חדש שזה עתה נולד. לא פחות ולא יותר. האם לא ברור שרשות זו היא פתח לגחמות ולחצים ואינטרסים של השפעת בעלי עניין על המותג הנחשק שנקרא "צה"ל"?
האם לא הספיק לנו הסיחרור של השנתיים האחרונות שנגרם ממעורבת רבנית-חיצונית שבאה לסתום את החור שבסכר? האם אנו מחפשים עיסוקים נוספים לראשי הצבא אשר טרודים במשימתם המרכזית, ההגנה על הבית? האם הרמטכ"ל יצטרך שוב להתפנות ממשימותיו ולהכניס ללו"ז הצפוף שלו שחקן חדש שנקרא "ראש רשות הגיור" שהפך למג"ד המוצנח של המתגיירים?
לרבנות הצבאית יש שתי אוזניים, אחת כדי לשמוע את הרמטכ"ל ואחת כדי לשמוע את הרבנות הראשית לישראל כחברת מועצה, אין מקום לשמוע גורם שלישי כפי שמוצע במתווה הגיור המפצל את הסמכות ההלכתית של רבנות ארץ ישראל. אין לפצל את ההלכה בצה"ל לא בנושא השבת, לא בנושא הכשרות ולא בנושא הגיור.
ה. כל המעיין בדו"ח ועדת ניסים יבין בנקל כי הועדה מנסה לפתור את "בעיית הבעיות" כלשונה (עמ' 64 לדו"ח) – ב"אם כל הבעיות".
מה יועיל לנו "גיור ממלכתי" שלא יתקבל על ידי חלקים רחבים של עולם הפסיקה? האם נפתור את בעיית הגיורים הפרטיים, הכתות והחצרות בהקמת חצר נפרדת מול חלונות הרבנות הראשית? וזאת עוד לפני שדיברנו על זהותם של אנשי הרשות. פתרון ממלכתי למשבר הגיור יגיע על יסוד שני עקרונות: הסכמה הלכתית אודות התהליך, ואהבת הגר. ובסדר הזה דווקא.
אך גם מי שלא רוצה לנקוט עמדה בסוגיה הציבורית יבין בנקל כי בצה"ל הבעיה תגדל שבעתיים. אסור להכניס שוב את הרב הראשי לצה"ל להתנהלות מחוץ לקונצנזוס ההלכתי. ואם יעשה כן יש חשש סביר כי סמכותו תתערער ותתפרק, ולא רק בנושא הגיור.
את הסערות הפוליטיות יש להשאיר מחוץ לצבא, ומי שעליו להתנגד לסעיף המדובר זה הרמטכ"ל הבא אשר מנגנון לא בריא זה יתגלגל לפתחו. הפעם הוא לא יוכל לומר "לא ידעתי".
הכותב הוא סרן במיל' ורב צבאי לשעבר בהנדסה קרבית.
הרב אביעד גדותצילום: באדיבות המצלם. צילום מסך ערוץ 20