סוף לסחבת על גב הילדים: המהלך המתבקש של בתי הדין הרבניים

כשמדברים על גירושין במגזר שלנו, כמעט לכל אחד מאיתנו יש בראש תמונה של מקרה מוכר מהקהילה, מהשכונה או מהמשפחה המורחבת. אנחנו מכירים את הסיפורים על המאבקים, על חלוקת הרכוש ועל המתח שמלווה את פירוק הבית. אבל המקרים הכואבים באמת, אלו שמשאירים משקע כבד בלב, הם המקרים שבהם הילדים הופכים, מבלי שרצו בכך, לחלק בלתי נפרד מהסכסוך.

תופעת הניכור ההורי - המצב שבו ילד מנותק מהורה אחד בעקבות השפעה של ההורה השני - היא פצע פתוח. תמיד נראה היה שהמערכת המשפטית, על כל שלוחותיה, פשוט לא מצליחה להדביק את הקצב. בזמן שתיקים נגררו מחודש לחודש, והחלטות נדחו שוב ושוב, המציאות בשטח נקבעה: הנתק בין הילד להורה הלך והעמיק, לעיתים עד נקודת אל-חזור.

לכן, הנוהל החדש עליו חתם השבוע נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב דוד יוסף, הוא לא סתם עוד תיקון בירוקרטי. מדובר בצעד מהותי שמשנה את כללי המשחק במקום שהיה זקוק לכך יותר מכל.

ליישר קו עם המציאות

הבשורה המשמעותית ביותר במהלך הזה היא שבתי הדין הרבניים החליטו (היום) ליישר קו באופן רשמי עם מה שמוכר במערכת האזרחית כ"נוהל הנשיאה" בבתי המשפט לענייני משפחה. במשך שנים, חוסר הסינכרון בין שתי הערכאות יצר מרחב תמרון בעייתי.

כעת, המסר ברור: בכל הנוגע להגנה על הילדים, אין הבדל בין בד"צ לבג"צ. לא משנה באיזה מסלול משפטי בני הזוג בוחרים לצעוד - ההגנה על הקשר של הילד עם שני הוריו היא ערך עליון, והכללים לגביה יהיו נוקשים ואחידים בשתי המערכות.

האויב הגדול ביותר בטיפול בניכור הורי הוא הזמן. הנוהל החדש מבין את זה ומציב לדיינים סטופר ברור על השולחן. הדרישה לקיים דיון בתוך שבעה ימים או לקבל החלטה בתוך 72 שעות במקרה של חשש לנתק, היא שינוי גישה מתבקש. היא מונעת את היכולת להשתמש בסחבת משפטית כטקטיקה, ומבהירה שכשמדובר בנפש של ילד - אין מקום ל"נחכה לאחרי החגים" או "נמתין לתסקיר בעוד שלושה חודשים".

לשים גבולות ברורים

אבל לוחות זמנים הם רק חלק מהעניין. כדי שנוהל יהיה אפקטיבי, הוא צריך שיניים. ארגז הכלים החדש שניתן לדיינים - הכולל סנקציות כספיות, הטלת עלויות טיפול ואפילו בחינה מחדש של סוגיית המשמורת והמזונות - מציב תמרור אזהרה בוהק. הוא מטיל אחריות אישית מלאה על ההורה שהילד נמצא אצלו.

המסר פה אינו נקמני, אלא חינוכי וערכי: הורות היא זכות, אך היא מגיעה עם אחריות. הורה שמונע מילדו קשר בריא ורציף עם הצד השני, פוגע בראש ובראשונה בילד עצמו, והמערכת לא תיתן לכך יד.

המבחן האמיתי: היישום בשטח

עם זאת, חתימה על נייר היא רק ההתחלה. המבחן האמיתי של הנוהל החדש לא יהיה בניסוחים המרשימים שלו, אלא ביום-יום של בתי הדין האזוריים. הוא יימדד ביכולת של הדיינים לעמוד בלוחות הזמנים הצפופים, להפעיל את הסנקציות כשצריך, ולא לאפשר לאף צד למסמס את ההחלטות.

הורים יכולים להתווכח על כסף, על דירות ועל רכוש - זה טבעם של סכסוכים. אבל הילדים חייבים להישאר מחוץ למשוואה הזו. טוב עשו בתי הדין הרבניים שהבהירו זאת השבוע באופן שאינו משתמע לשני פנים. מעכשיו, חובת ההוכחה היא עליהם.

עו"ד יעל נובוגרוצקי -נכטשטרן, מומחית בדיני משפחה וירושה ובהליכי ערעור בערכאות הגבוהות