אני לא שליח של השמאל ולא שונא חרדים - רק מילואימניק שכורע תחת הנטל

מאז תחילת הלחימה, הנושא שהכי מסקרן אותי הוא המנהיגות. או ליתר דיוק – הפער העצום שנפער בימינו בין גילויי מנהיגות אמיתיים לבין גילויי העדר מנהיגות מוחלט. קצת אחרי הסבב השני התחלתי ללכת לקבוצות שיח של מילואימניקים. כל אחד מספר שם את מה שהוא עבר ואת חוויותיו. שמעתי הרבה סיפורים, קראתי הרבה תחקירים, והמסקנה ברורה לי. במלחמה הזו, גילויי המנהיגות בעיקר הגיעו מלמטה. מהחיילים הפשוטים, מהמפקדים הזוטרים, ומהאזרחים.

אפשר לצאת מהדעת בגלל חברי כנסת שמתרצים תירוצים

מנהיגות היא מפקד זוטר שעובר בין העמדות תחת אש לקשר בין חייליו. היא אזרחים מכל קצוות החברה שמניחים משפחה בצד ויוצאים להילחם על מדינה שהם אוהבים, עבור אזרחים שאינם מכירים. אלפי אנשים רצו קדימה מבלי לחכות להוראה של ההנהגה מלמעלה, אלא פעלו מתוך אחריות והקרבה.

ומתוך מנהיגותם שלהם, עולה הזעקה כלפי אחינו החרדים החייבים בגיוס. לא המנהיגים אלא אתם הציבור הרחב. בשעה שאנחנו זועקים אליכם לעזרה - היכן גילויי המנהיגות שלכם? היכן גילויי האחריות לאומה, לעם, לאדמה שאתם דורכים עליה? היכן האנשים שיגידו – עד כאן הבדלנות! האחריות היא עליכם ולא רק על מנהיגכם!

אני רוצה לעלות קצת יותר למעלה, למנהיגי הציבור. הייתי כמה פעמים בוועדת חוץ וביטחון, דיברתי קצת עם חלק מהח"כים. ח"כים בוועדה, שרים ואפילו שר הביטחון לא מכירים את הפרטים על חוק

שהם בעצמם מנסים להעביר. האיומים של המפלגות החרדיות, שהפכו מאוד מוחשיים בזמן האחרון, העלו את מפלס ההצהרות חסרות התוכן. רצים מישיבה לישיבה, מהתייעצות להתייעצות, מודיעים שרק עוד רגע והם מגישים חוק. מה שלא העבירו במשך חודשים של דיונים שהתנהלו בעצלתיים ללא התקדמות ממשית, הם מקווים להעביר בשבוע תחת לחץ. ובל נשכח, גם אם יעבור חוק מחר בבוקר, הוא לא יעבור את מבחן בג"צ, רק בגלל שהוחל עליו דין רציפות מ-2022, בניגוד גמור לרוח התקופה ולהגיון.

הדברים ששמענו מהפגישות עם הח"כים יכולים להוציא מהדעת – מסתבר שאנחנו שונאי חרדים, רק רוצים להפיל את הממשלה, ושאנחנו אידיוטים של השמאל. מסתבר גם, שלפי פגישה עם ח"כ מהליכוד, השיטה הכי טובה לעזור למצב היא – להתפקד לליכוד. נחשו למי הוא המליץ להצביע בפריימריז הקרוב.

צר לי לומר, חברי הכנסת שלנו ברובם, וראש הממשלה בראשם, הם חסרי כל כושר מנהיגותי. ההסברים שלהם למצב, התירוצים, היו מביישים חייל אפסנאי עייף, ואני מבקש סליחה על ההשוואה מהאפסנאים שלא ישנים ממש בשעות אלו כדי לספק ציוד לחזית.

מצער במיוחד לראות שגם חלקים בשדרה הרבנית של הציבור הדתי לאומי מאמץ אמירות אלו. ניחא מסיבות מוצדקות, אך רבנים מכובדים מאוד, מלאי זכויות וגדולי תורה, שהעמידו תלמידים הרבה, מאמצים אמירות פשטניות עלינו או אוחזים בשתיקתם. לעולם לא אצליח להבין את הדיסוננס הזה.

הם לא מכירים את השמאלנים שמשרתים איתי

חשוב להדגיש, במיוחד לעצמנו - אנחנו רוצים לתקן עוול בחברה, ותוך כדי להרבות אור ואהבת ישראל, ברוח הדתית לאומית וברוח הרב קוק. אסור לנו לעשות דברים מתוך שנאה וריב, ללכת למקומות שחברי כנסת, פעילים שונים ואינטרסנטים מכוונים אותנו.

כשחה"כ צבי סוכות לדוגמא מאשים שמאלנים ב"מתקפה על החוסן הלאומי" כלשונו, הוא לא מכיר את הבחור השמאלני שמשרת איתי בטנק, את הלוחמים שרצים קדימה למען מדינת ישראל, למעם החטופים, ולמען הניצחון, בדיוק כמו הימנים שבנינו. הוא לא מכיר, ולא רוצה להכיר, את אהבת האחים שיש ביננו. הוא כמו דומיו, מהימין, מהשמאל, מהתקשורת ובכלל.

ולכן גם המשימה הראשונה שלנו היא לדבר ענייני, רציונאלי, ערכי, ולא לפי מסרים מחברי הכנסת או מפלגים שונים. להתווכח מתוך כבוד ואהבה. לדבר עקרונות, ולראות אנשים. לא ההפך. בתקווה לעתיד בו נמצא נחמה ורוגע.

הכותב הוא חבר פורום המילואימניקים הדתי-לאומי.