עם ישראל עובר בימים אלו טלטלה מורכבת מאין כמוה. גברים, נשים, ילדים וטף שחוו מזה תקופה ארוכה עינויים וייסורים קשים ביותר, אמורים בעזרת השם לחזור למשפחתם כשאיננו יודעים עדיין מה מצבם. מעבר לתנאים הקשים שחוו כל אחד ואחת מבין השבויים והשבויות, קשה אף יותר התמודדותן של בנותינו היקרות, אחיותנו בנות ישראל, שלפי עדויות שונות עברו מקרי אונס ופדיונן הוא בגדר פיקוח נפש של ממש במעלה הראשונה.
"אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים"
חז"ל לימדונו כי "אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים" (בבא בתרא ח' ע"ב), וקל וחומר כאשר מדובר בבנות ישראל הנתונות בצרה ובשביה, אשר כל רגע בשבי האכזר הוא בבחינת סכנת נפשות. המעשים הנוראים שנעשו ונעשים בהן, הינם למעשה רצח של ממש בבחינת "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כ"ב כו). פגיעה מסוג זה באישה ואף בגבר היא רצח לכל דבר, וכך עלינו להתייחס למה שעברו בנות ישראל ואף גברים בשבי האויב הצר.
אונס הוא לא רק פגיעה פיזית, אלא גם חילול כבודה ונפשה של האישה. כשם שרצח נוטל את חייו של אדם, כך האונס גוזל מהאישה את נשמתה ומשאיר את גופה בלבד. מקרים אלו עלולים לגרום לצלקת נפשית לאדם לכל שארית ימיו.
עד כמה המקורות רואים במעשים אלו חמורים, נכתב במסכת תרומות: "וכן נשים שאמרו להם נכרים: תנו לנו אחת מכם ונטמאה, ואם לאו, הרי אנו מטמאים את כולכן, יטמאו את כולן, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל". המשנה מלמדת את הערך העליון של כל נפש מישראל, ובמיוחד של נשות ישראל, כאשר גם במצב של סכנה לקבוצת נשים, אין היתר לבחור ולהקריב אחת מהן.
מוטלת עלינו חובה קדושה לפעול במהירות
על כן, חובה קדושה מוטלת עלינו לפעול במהירות האפשרית לשחרורן של בנות ישראל אלו (מבלי להיכנס לשאלות העקרוניות מה המחיר), אין להתמהמה ואין לעכב. כל יום שעובר מוסיף על עינוין ועל סבלן בשבי חמאס, והוא בבחינת "לא תעמוד על דם רעך" בכל רגע ורגע.
יתרה מזאת, מחובתנו להיערך כראוי לקליטתן ולשיקומן של השבות לביתן. עלינו להקים מערך טיפולי מקיף, המשלב את מיטב אנשי המקצוע כאשר כל אחת מהן זקוקה וראויה לטיפול פרטני המותאם למצבה ולצרכיה המיוחדים, תוך שמירה קפדנית על כבודה וצנעת הפרט.
עלינו להתגייס כחברה וכקהילה
הרמב"ן בפירושו לתורה מלמדנו כי "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח) כולל את החובה לפעול לפנים משורת הדין. במקרה זה, עלינו להתגייס כחברה וכקהילה, להושיט יד תומכת ומחבקת, ולסייע בכל דרך אפשרית בתהליך השיקום והריפוי של הנשים הקדושות. עלינו לזכור כי מדובר בפיקוח נפש במובנו הרחב ביותר.
יהי רצון שנזכה במהרה לקיים מצוות פדיון שבויים במלואה, ולראות בשיבת בנותינו לביתן ולחיק משפחותיהן, בבריאות הגוף והנפש. ויקויים בנו הפסוק "ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, ט"ז) במהרה בימינו, אמן.
הכותב הוא נשיא פורום תקנה.