השבוע התקבל בקריאה ראשונה, בתמיכת חברי הכנסת של הציונות הדתית, חוק הג'ובים לחרדים, המכונה גם חוק הרבנים המרוכך. חוק זה מאפשר לשר לשירותי דת להחליט לבדו על הוספת תקנים למועצות הדתיות, ללא כל פיקוח והגבלה. למשל, אם חפצה נפשו של השר לצ'פר את מקורביהם של חברי הכנסת של ש"ס במשרה מפנקת – מה שאינו רחוק גם היום מן המציאות – הרי שהוא יכול להחליט על הוספת מאות תקנים ברשויות מקומיות ברחבי הארץ, בלי להוועץ ברשות המקומית ובלי לבדוק את צרכיה. ברמה העקרונית, החוק מאפשר לשר להחליט לבדו שהעיר תל אביב זקוקה לחמישים בלניות נוספות, ושברמת גן יש צורך למנות רב לכל בית כנסת בן עשרים מתפללים.
-
עוד באותו נושאהאחיכם יצאו למלחמה ואתם תקחו את כספם לעצמכם?
12/11/24 12:28
פוטנציאל להקמת מכונת מינויים פוליטיים במימדים מפלצתיים
מדובר בפוטנציאל להקמת מכונת מינויים פוליטיים בעלת מימדים מפלצתיים, שמימון תקניה יוטל על הקופה הציבורית למשך שנים רבות, גם לאחר תום כהונתה של הממשלה הנוכחית. מטבע הדברים ההצעה עוררה התנגדות בשורות הקואליציה: חבר הכנסת גפני עלה על הבריקדות, והצהיר כי הוא יתנגד לחוק. מפתיע? לא כל כך. הסיבה להתנגדותו הייתה העדר התמיכה של ש"ס בחוק המעונות, והעובדה שחוק הרבנים קודם ללא מעורבותו, או במילים אחרות – מדוע שרק חברי הכנסת של ש"ס יוכלו לצפר את מקורביהם? האם חסידים וליטאים אינם זכאים לקבל משרות ללא הגבלה על חשבון הציבור?
בניין הרבנות הראשית והמועצה הדתית בתל אביב, צילום: Igal Vaisman,Shutterstoch
לאחר שהובטח לו שבקריאה השניה והשלישית תנתן לו אפשרות להשפיע על החוק, או במילים אחרות לחלק את השלל גם לציבור החרדי האשכנזי, הוא הסיר את התנגדותו. אביר אחר של המנהל התקין, השר בן גביר, דרש גם הוא אתנן לשם הבטחת תמיכתו בהצעת החוק וקיבל אותו כאשר האחריות על גבעת התחמושת תעבור למשרד המורשת הנתון לשליטת מפלגתו.
אין דבר וחצי דבר בין החוק המושחת והמופקר הזה לבין שירותי הדת
בסופו של יום, באותן שעות בהן הגיעו שוב קציני העיר לבתי משפחות החללים שנפלו בלחימה, עבר חוק הרבנים בקריאה ראשונה וחברי הכנסת החרדים יכולים היו להתפנות כדי לתכנן את חלוקת השלל. שוב, בשעה שהציבור המשרת ומשלם המיסים כורע תחת הנטל ומשלם בגופו, בנפשו ובשלימות משפחותיו את מחיר המלחמה, החרדים עוסקים בחלוקת השלל הנבזז מכיסו של ציבור זה.
חברי הכנסת מש"ס, צילום: Olivier Fitoussi/Flash90
התועבה שבהתנהלות זו גדולה שבעתיים בשל הנימוק שניתן לה: הבטחת שירותי דת ראויים במדינת היהודים, כניסוחו של השר מלכיאלי. אין דבר וחצי דבר בין החוק המושחת והמופקר הזה לבין שירותי הדת. גם אם נניח שקיימת תת-תקינה במועצות הדתיות, טענה שאין לה בסיס, הרי שתיקון המערכת צריך היה להתבסס על הסכמת הרשות המקומית ועל מערכת של איזונים ובלמים שתוודא כי החלטת השר התקבלה על בסיס מקצועי.
לא יתכן שמי שמציגים עצמם כנציגי הציונות הדתית יהיו שוב ושוב כאסקופה נדרסת
עזות הפנים והאטימות של חברי הכנסת החרדים חדלה כבר מלהפתיע, אולם חדלות האישים והיעדר עמוד השדרה של חברי הציונות הדתית עדיין מצליח לעורר השתאות. בימים קשים כל כך, כאשר גם הבור התקציבי הולך ומעמיק, הציונות הדתית אינה צריכה להיכנע לכל גחמה מבית מדרשו של "אריה דרעי, מנהיג הציבור האמוני במדינת ישראל" כפי שהגדירו השר מלכיאלי בהודעה שהוציא לאחר העברת החוק.
מובן מדוע מפלגת הליכוד, שנושאי דת ומדינה אינם עומדים בראש מעייניה, מוכנה להפקיר את שירותי הדת לחרדים בכדי לשמור על המטרה העליונה – שרידות הקואליציה. אולם לא יתכן שמי שמציגים עצמם כנציגי הציונות הדתית יהיו שוב ושוב כאסקופה נדרסת בפני החרדים ויהיו שותפים להשחתת הממסד הדתי ולהפיכתו לכלי שרת פוליטי בידי מי שנצלנותם אומנותם.