הלילה, כשבוע לפני פסח תשפ"ד, חשנו ממש ליל שימורים. לא הצלחנו לישון, וגם חשנו את השמירה מלמעלה באופן כה מוחשי. עם עלות השחר, עולה חובה מוסרית בסיסית להודות לה' על הניסים, על הנפלאות ועל הסיוע. אחוזי היירוט וודאי הפתיעו את כל המומחים, אך לא את המומחים לתולדות העם היהודי - עם הנצח שלא עומד בשום סטטיסטיקות.
בקרוב נשב לשולחן החג ונספר ביציאת מצריים בה זכינו לניסים גלויים. אולם, מחדש הרב קוק, שככל שהדור ברמה גבוהה יותר, כך הניסים באים בדרך הטבע ובאמצעות השתדלות אנושית. הרב משווה בין תקופת יהושע לימי גדעון. יהושע נלחם כמצביא מחונן והביא לניצחונות מרשימים, ובכל זאת כל ישראל ידעו לזהות את יד ה' שהביאה להצלחה. לעומת זאת, גדעון נדרש להפחית באופן משמעותי את מספר הלוחמים עימו כדי שיהיה ניכר שיד ה' פעלה והביאה לניצחון. בתקופתו התעורר חשש שאם יתרחש ניצחון טבעי, לא ייחסו את הנס להקב"ה.
חייבים ניסים גלויים כדי להשריש בנו את הביטחון
היכולת לראות את יד ה' הפועלת בהנהגה טבעית - היא שלב מפותח של בגרות. התינוק זקוק לאוכל מרוסק כדי לבלוע, הילד זקוק לקבל את מחסורו מהוריו, והבוגר הופך לעצמאי הזוכה לסיוע של הוריו. כך גם ברמה לאומית: היציאה ממצרים, שעת הולדת העם יהודי, חייבה ניסים גלויים כדי להשריש בנו את הבטחון ואת האמונה בה'. מכאן ואילך, ככל שחולף זמן וככל שהדור מוכן לכך,העזרה משמים תתלווה לעשיה האנושית, ובלבד שלא נדרדר לתפיסה המוטעית של "כוחי ועוצם ידי".
סייעתא דשמיא בדרך הטבע גדולה מבחינות רבות מניסים גלויים, כך מחדש הרב קוק. כשאדם פועל בעצמו ולא נתון רק לחסדי שמיים- הוא לא חש בושה, הוא מבין היטב היטב בכמה פרטי פרטים ואיזו רמה של דיוק תלויה ההצלחה, וממילא היכולת שלו להכיר תודה לה' משמעותית בהרבה. בדרך זו צועד העולם לעבר תכליתו שהיא: הכרת ה' הפועל במציאות.
הנהגת ה' בדרך הטבע בכוחה להביא לשלמות
בהפוך על הפוך מבאר הרב קוק שהנהגת ה' בדרך הטבע, בשונה מניסים חריגים, בכוחה להביא לשלמותנו במעלה גבוהה יותר (ר' עין איה, ברכות י). הבוקר מלווה אותי התודעה הזאת ומתעורר בי הרצון לקרוא בכל קול ולכל עבר: "הודו לה' כי טוב"!
דורנו דור מופלא, וגילויי הגבורה, האחווה והמסירות, כמו גם הקריאה בשם ה' בנסיבות קשות- התעוררו בחצי שנה האחרונה בעוצמות מדהימות. הבוקר הזה מתבקש לעצור ולהודות על מאורעות הלילה הזה. מתוך כך, נמשיך לפעול עם א-ל, כל אחד במקומו בהתאם ליכולותיו ולתפקידיו, להשגת יעדי המלחמה ולהחזרת אחינו ואחיותינו. נפעל בשדה הבטחוני, החברתי והמדיני ולא נשכח להתפלל לשלום החיילים, לרפואת הפצועים ושיבת החטופים ולהודות על ניסים שראינו עד כה.