המשפט "חזרנו לקונספציית השישי באוקטובר" נשמע בתקופה האחרונה מפיהם של כל צידי המתרס הפוליטי. הללו מסבירים בכה, והללו מנמקים בכה - אך בשורה התחתונה כולם מסכימים שצריך לעקור דברים רבים מהשורש, שגם כמה חודשי לחימה מוצלחים לא יכולים לעשות.
אין לי בעיה עם הטענה הזו, ואין כוונתי פה להיכנס ולצלול לתוכה. רק השאלה שלי היא - באיזה ניגון היא נאמרת? מה הנימה, מהי תנועת הנפש המתלווה אליה - ייאוש או רצון לשנות? מרירות חיובית על המצב כרגע שמובילה להתקדמות או עצבות ותחושת חידלון?
מעבר לכך שעלינו להתייחס לאתגרי החיים (האישיים והכלליים) מתוך אמונה ותקוה, חשוב להיות ממוקדים בטוב. המיקוד בטוב הוא גם טוב שקיים כרגע, למרות הצרה, אך גם טוב שעדיין לא הגיע ואנו מצפים ומייחלים לו. או בקיצור: "טְרַאכְט גוּט ווֶעט זַיין גוּט" - מכירים את הביטוי?
ביטוי זה נאמר על ידי רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השלישי של חב"ד המכונה ה"צמח צדק", ומשמעותו: "תחשוב טוב - יהיה טוב". מילים אלו כבר נעשו לסלוגן מוכר שפשט בכל מקום, ואת המסר שלהם על כוחה של החשיבה החיובית על חיינו אפשר למצוא כבר בשלל גרסאות כמו בשיר: "מחשבות טובות, דיבורים טובים".
כאשר אדם ממוקד בטוב וחושב חיובי, הוא מושך עליו שפע. אפשר להסביר זאת בדרך רוחנית, כפי שאומר רבי נחמן (שיחות הר"ן סב): "דַּע, שֶׁיֵּשׁ בִּבְנֵי אָדָם סְגֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי יְכוֹלִין לִפְעֹל עַל־יְדֵי מַחֲשַׁבְתָּם מַה שֶּׁהֵם חוֹשְׁבִים…כִּי כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִיא כֻּלָּה אֲחוּזָה וּדְבוּקָה בְּדָבָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה כֵּן, (דְּהַיְנוּ כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּמַּחֲשָׁבָה דְּהַיְנוּ פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת וּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת כֻּלָּם עַד הַנְּקֻדָּה) וּכְשֶׁכֻּלָּם כְּאֶחָד אֲחוּזִים וּדְבוּקִים וְחוֹשְׁבִים שֶׁיִּהְיֶה כֵּן בְּלִי בִּלְבּוּל וּנְטִיָּה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם פּוֹעֲלִים שֶׁבְּהֶכְרֵחַ יִהְיֶה כֵּן כְּמוֹ שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים…". אך, מעבר לפעולה הרוחנית החזקה של המחשבות שלנו - בה אין לנו כל כך הבנה, יש כמובן השפעה נפשית משמעותית. על ידי המיקוד בחיובי - אנו מתעודדים ומוצאים את הכוחות להמשיך ולפעול בקרקע המציאות למען הגשמת המטרה.
בפרשת ויקהל, כאשר מספרת התורה על הבחירה בבצלאל בן אורי לבניית כלי המשכן, כתוב: "לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת" (שמות לה, לג). מפה לומדים חז"ל על המלאכות האסורות בשבת (שנלמדים המשכן) - שהאיסור חל (בין השאר) כאשר ישנה כוונה ומחשבה בעשיית המלאכה לשם המלאכה (עם מספר פרטים ואכמ"ל). מדין זה עולה ובולטת עוצמתה של המחשבה, דבר שלא מובן מאליו וברור כלל בעולם מעשי וחומרי בו אין משמעות למחשבות ורצונות - אלא רק למעשים. כמובן אנו רואים את כוחה של המחשבה בדינים נוספים בתורה, כמו כהן שחושב לאכול קרבן מסויים לאחר הזמן בו מותר לאכלו - ופוסל בכך את הקרבן, למרות שלא קרה עדיין שום דבר במעשה.
בשבוע האחרון יצאה משפחתו של אבינתן אור החטוף בעזה במיזם מרגש, בו מסבירים על כוחה של המחשבה והמיקוד בעניין אחד (על פי שיחות הר"ן שהבאנו למעלה), ומבקשים מכל אחד לעצור בכל יום לכמה שניות, ולדמיין את הסוף הטוב, את שחרורו של אבינתן מהשבי וחזרתו הביתה בשמחה. את היוזמה החלו חמישים יום לפני חג הפסח, חג הגאולה, בצפייה לגאולה שלימה, פרטית וכללית. בע"ה מתוך הדמיון והמיקוד בטוב, בגאולה ובישועה של אבינתן ושל כל החטופים - נזכה לראות במהירה בחזרתם המהירה הביתה, בבריאות ובשמחה.
הרב עותניאל מנצור, מנהל חטיבת הביניים בישיבת "נווה הרצוג"