שרה נולדה בשמחת תורה תרצ"ד בירושלים. אביה יעקב נחום אפשטיין היה אחד מגדולי החוקרים של התלמוד בארץ. הוא כיהן כפרופסור בבית המדרש הגבוה בברלין. הוא עלה לארץ והוזמן להיות פרופסור לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. מפעלו הספרותי הגדול היה הספר 'מבוא לנוסח המשנה' שמשמש עד היום כספר יסוד לכל מחקר מדעי של הספרות התנאית והתלמודית. הוא נשא לאישה את צפורה לבית דה-בר, שעלתה מהולנד, ולזוג נולדו שלושה ילדים: חיים, שרה, ויסכה.
המשפחה גרה בסמיכות לביתו של הסופר ש"י עגנון בשכונת תלפיות. לימים שרה היתה חברה בתנועת בני עקיבא, בסיום התיכון התגייסה, כמקובל אז בתנועה, לשירות בנח"ל. לאחר חודש של טירונות, הצטרפה עם חברי הגרעין שלה להכשרה בקיבוץ שדה אליהו, ועבדה שם רוב הזמן במטבח ובחדר האוכל. לאחר שעזבה את הקיבוץ החלה לעבוד בבקרים כמזכירה בהנהלה הארצית של בני עקיבא. שם היא פגשה לראשונה את הרב דרוקמן.
הם למדו יחדיו בשיעורים של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ואט אט הקשרים התהדקו והתחתנו. הביוגרפיה שתיארתי אודות הרבנית דרוקמן היא משמעותית מאד על מנת להבין מהיכן צמחה הרבנית. היא גדלה בבית של תורה, שהיה בו רוחב דעת, השכלה כללית, מקום שמחבר בין העולם האקדמי לעולם התורני הישיבתי. דומה שזה היה מאפיין גדול של אישיותה. מחד, הקשר שלה היה שורשי ועמוק בתורה ומצד שני היה לה רוחב דעת והשכלה רחבה.
"זה היה מפעים- מראה יוצא דופן"
הרבנית למדה רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. שנים רבות כיהנה כרופאה גם באזורנו ומסרה את נפשה לנתינה ועזרה לחולים ולכל מי שבקש גם בשעות לא שגרתיות. הרבנית היתה אשת חסד, הכניסה "כל דכפין" לביתה, אנשים חסרי בית ומבקשי צדקה. הקפידה על שלוש תפילות ביום והיתה מתפללת שחרית במנין ותיקין שהתקיים בישיבת אור עציון. היתה יד ימינו של הרב, אפשרה לו לעסוק בצרכי ציבור ועליה היה מוטל כל עול הבית לרבות תחזוקתו.
היתה יושבת בשיעוריו של הרב והייתה שותה כל מילה בצמא. היתה לי הזכות לבקר בביתו של הרב דרוקמן בשעות לא שגרתיות ותמיד הבית היה פתוח לכולם. פותחים את הדלת ונכנסים אפילו לדפוק בדלת לא היה צריך. במשך למעלה מחצי יובל שנים הייתי מבקר את הרב דרוקמן זצ"ל בערב פסח בזמן הכי דחוק בשנה כדי לאחל לרב חג שמח ולסדר את עירוב התחומים האזורי. לא אשכח את התמונה שראיתי באותו הבקר. החדר הגדול של הרב הפך להיות מטבח אחד גדול, שבו מקלפים תפוחי אדמה , מכינים חרוסת בכמויות גדולות לכל מי שישתתף בליל הסדר של הרב. כולם התגייסו למשימה, ילדים ונכדים מסדרים את הבית מכינים את השולחן מבצע צבאי לכל דבר, והרבנית היתה משגיחה בשלוות נפש גדולה על כל המתרחש. זה היה מפעים- מראה יוצא דופן.
"מאז השבת הקשה הובאו לקבורה באותו בית הקברות שני קצינים ועוד חמישה נרצחים מהשבת הקשה"
היתה לה שלוות נפש ופניות לכל אחד ואחת. אשה גדולה וחכמה בזכות עצמה אבל בראש ובראשונה היתה אשת הרב ושותפה נאמנה לכל מפעליו. הייתה שקטה צנועה, מאלו שעושים הרבה ומדברים מעט. אתמול הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות במשואות יצחק ליד קברו של הרב. שתי הדמויות מעוררי השראה שביתם היה הבית של כולם, מכניסי אורחים ומאירי פנים. לאורם נלך וננסה לקחת משהו מהנתינה הגדולה שלהם.
בבית הקברות הזה, מאז השבת הקשה הובאו לקבורה באותו בית הקברות שני קצינים שי שמריז ונריה זיסק הי"ד ועוד חמישה נרצחים מהשבת הקשה: אבידן תורג'מן, עידו בן זינו, אביאל רחמים, אלדד ברגמן, עודד אברג'ל הי"ד. כולם נהרגו על קידוש השם. הנופלים והנרצחים התחנכו במוסדות שהקים הרב דרוקמן בסיועה ובתמיכתה של הרבנית. נתפלל שיבקשו רחמי שמים עלינו ועל כל ישראל ותהיו מליצי יושר על עם ישראל.