פסיקת בג"ץ, שהכריעה שבמושג 'רבנים', המוזכר בחוק לבחירת הרבנים הראשיים, אפשר לכלול גם נשים המוכרות כרבניות, היא חשובה ודרמטית. למעשה, ייתכן שהיא מבשרת את השלב הבא בכניסתן של הנשים לעולם הרבנות וללימוד התורה בכלל, והוא מבחני הסמכה לנשים.
אסביר.
אין זה מקרי שהמילה הראשונה שפותחת את הלכות תלמוד תורה לרמב"ם היא 'נשים'. אמנם המשך המשפט הוא שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה, אבל בסוף הפרק כותב הרמב"ם ש"אישה שלמדה תורה יש לה שכר" כמי שאינה מצווה ועושה. נמצאת למד, שסוגיית תלמוד תורה לנשים העסיקה את הרמב"ם, עד שהוא הקיף בה את הפרק הראשון של הלכות תלמוד תורה.
מקומן של הנשים בתלמוד תורה שב להעסיק את העולם היהודי בעידן המודרני. אם עד אז, נשים לא זכו להשכלה ובכלל למעמד, ועל כן חשש הרמב"ם שמא נשים יוציאו "דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן", בעידן המודרני כל זה השתנה. הכירו בכך שרה שנירר, שהקימה את רשת החינוך החרדי לנשים 'בית יעקב'; ה'חפץ-חיים', שתמך בחינוך תורני לנשים; הרב משה מלכה, רבה של פתח תקווה, שטען שבזמנים שבהם נשים מעורבות בכלל תחומי החיים חשוב שידעו כמו הגברים את חוקי התורה והלכותיה; ועוד.
היום, בפרספקטיבה של עשרות שנים, אפשר לראות שהמהפכה הצליחה. נשים היום לומדות תורה ברמות שונות, גם בציבור החרדי ובמיוחד בציבור הציוני-דתי. עם הזמן, נשים קיבלו מספיק ידע ומעמד כדי ללמד בעצמן וכך הגיע השלב הבא בלימוד תורה לנשים: מינוי נשים לתפקידי חינוך והוראה במקצועות התורה וההלכה. הנשים אינן זקוקות עוד לגברים שילמדו אותן אלא יש להן מורות ורבניות משלהן.
כך אפשר למצוא היום מורות הלכה ומלמדות גמרא, ראשות מדרשות ורבניות בית ספר, דרשניות רהוטות ואפילו אדמו"ריות. המהפכה הזו לא פסחה אפילו על המגזר החרדי, שגם אצלו נשים למדניות וצדיקות זוכות להכרה מיוחדת.
אבל אז משהו נעצר. למרות הידע והבקיאות שנשים רכשו, למרות שקמו תלמידות חכמים ומורות הלכה חשובות ומרכזיות, ולמרות שבפועל רבים מאד בציבור הרחב (כולל גברים) פונים לרבניות ולנשים למדניות לייעוץ ופסיקת הלכה, הממסד הרבני מסרב להכיר בהן באופן רשמי. הרבנות הראשית מסרבת לעשות לאותן נשים למדניות מבחני הסמכה כמו שהיא עושה גברים ולהסמיך אותן רשמית בתואר הרבנות.
למדיניות הזו אין שום סיבה הלכתית. אפילו הרב שלמה אבינר כתב באתר זה בעניין פסיקת הלכה על ידי נשים ש"אין בזה שום חידוש, הרי נשים פסקו הלכות במשך כל הדורות". קשה לקבל מדיניות זו עוד מהרבה סיבות אחרות – מוסריות, חברתיות, משפטיות ועוד. תגידו: לשם מה הן זקוקות להסמכה מהרבנות הראשית, והרי יש פוסקי הלכה רבים, שאין להם הסמכה? הנה קיבלנו אתמול תשובה אחת לכך: ההסמכה נחשבת כהכרה רשמית של המדינה בתואר הרבני, ועל כן היא נדרשת על מנת להתמנות לתפקידים ממסדיים. אילולי בג"ץ, אפילו לרשימת עשרת הרבנים, שהרבנים הראשיים ממנים לאסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים הבאים של ישראל, הן לא היו יכולות להיכנס.
פסיקת בג"ץ מאתמול עשתה אפוא צדק כשפסעה את הצעד הראשון לקראת הכרה ממסדית במעמדן של הנשים תלמידות החכמים כרבניות. כעת מתבקש שהרבנות הראשית תצעד אף היא את הצעד הנוסף ותתקן את העוול מעיקרו. אם נשים בימינו לומדות תורה, ואם נשים מוכרות בימינו כפוסקות הלכה, אין שום סיבה שהמדינה לא תכיר בכך באופן רשמי ותאפשר להן להיבחן במבחני הסמכה רשמיים לצד הגברים. זה הלכתי, זה מוסרי, זה צודק.
הרב ד"ר עידו פכטר, ראש תחום רבנים וקהילות, תנועת נאמני תורה ועבודה