מאז אותה שבת ארורה של השביעי באוקטובר, התייצבו למילואים מאות לוחמי הגמ"ר איו"ש כדי לשמור על הבית, לא כביטוי, אלא כמציאות. כבר בשעות הראשונות הבינו בצה"ל כי הצורך גדול, והגדודים המוזנחים יחסית גייסו וסיפחו חיילי מילואים רבים, הרבה מעל לאחוזי גיוס רגילים. הכל עבור מטרה אחת ברורה - מה שהיה בדרום לא יקרה כאן אצלנו.
בארבע השנים האחרונות גם אני בהגמ"ר (הגנה מרחבית). גדוד 8882, חטיבת בנימין. תחילה חשוב לי להדגיש: מפקדי גדודי ההגמ"ר והרבש"צים עושים את המיטב עם מה שיש להם, בשגרה ובחירום. בימים אלה, חוץ מהמאמץ המלחמתי והמבצעי המפקדים שלנו פועלים לשינוי הגישה של מערכת הביטחון מול ההגמ"ר, כך שהגדודים יהפכו למבצעיים יותר גם שלא בעתות חירום, אלא בשוטף - אימונים ותעסוקה מבצעית.
החוסרים שלנו מתמלאים בעיקר בזכות תרומות
מעבר לכ-20 גדודי המילואים ביהודה ושומרון וליחידות הסיכול השונות שפועלות באיו"ש בימים אלה, עם פרוץ המלחמה הפעיל צה"ל גם את ששת גדודי ההגנה המרחבית שיגנו על היישובים ויעבו עמדות. אז נכון, גויסו וסופחו חיילים רבים אך מעבר לסד"כ האנושי המצב של הציוד טעון שיפור רב. החוסרים מתמלאים גם בעזרת צה"ל, אבל בעיקר דרך תרומות ודרך מחלקות הביטחון של המועצות.
הנה פירוט קצר: יש לנו מדים מצה"ל ומתרומות, אבל לקח זמן למלא פערים. אם אתם מחפשים מדים תוצרת 1975-1980 אתם מוזמנים אלינו, מצאנו כמה כאלה, פריטי אספנות של ממש. ביגוד חורף? יש קצת בקיטבגים. תנורי חימום לעמדות? הישוב ידאג. דלק לרכבי הסיור? גם כן הישוב. ואולי הכי חשוב: וסט קרמי, מוצר בסיסי ללוחמים. מדובר בציוד מתכלה עם תקן ל-5-6 שנים. ומה המצב אצלנו? הווסטים הקרמיים שלנו הגיעו בייצור מיוחד עבור פיקוד המרכז שהעביר אותם לכיתות הכוננות בשנת 2015. הנוהל הוא שבשעת חירום ציוד כיתות הכוננות ביו"ש עובר ללוחמי ההגמ"ר, וכן, אלו הווסטים שלנו כעת - איכותיים אבל כאלה שעבר להם התוקף.
אימון בשטח פתוח | צילום: אסף מור, פלס"ר 733
הפגיעה - גם במענקים ובהטבות
ויש עוד איזה עניין שנודע לי לאחרונה. לוחמי הגמ"ר נחשבים לחיילים עורפיים. אנחנו שמסכנים את החיים שלנו מדי יום ולילה נחשבים ליחידה עורפית. מעבר לפגיעה המוראלית, יש כאן אמירה שחייבת להשתנות: אם מערכת הביטחון תופסת את גדודי הגמ"ר באיו"ש כאל כוח משמעותי בשגרה ובחירום, חובה עליה לשנות את ההגדרה - מעורפיים ללוחמים.
שרי הביטחון והאוצר, יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ', הציגו אמש את תכנית ההטבות למילואמניקים. שמחנו כאן בפלס"ר 733 (מחלקת עפרה). התכנית הזו לכשתעבור ותאושר בהמשך על ידי הממשלה, נותנת לנו גב ואפשרות להמשיך במילואים עם פחות דאגות. אלא שנודע לנו שכחיילים עורפיים אנחנו אמנם זכאים למענקים, אך מופחתים.
כך למשל, המענקים החודשיים שיחולו רטרואקטיבית החל מנובמבר 2023 ועד לסיום הצו 8, יהיו נמוכים יותר עבורנו. לוחם במילואים יקבל 1,400 שקלים בחודש, ויתר המשרתים יקבלו 800 שקלים בחודש. הורים לילדים עד גיל 14 יקבלו מענקים חודשיים: 2,500 שקלים ללוחמים. השאר? בין 1,500 ל-2,000 שקלים. שובר לחופשה – 3,500 עד 4,500 שקלים ללוחמים ו-1,500 עד 2,000 שקלים ליתר המשרתים. סטודנטים? סבסוד שכר לימוד לשנה"ל תשפ"ד - 100% סבסוד ללוחמים, 30% ליתר המשרתים.
לא סוג ב' | צילום: אסף מור, פלס"ר 733
מה צריך לשנות?
אנחנו נמצאים בשעה הרת גורל, חשובה מאין כמותה. אנחנו בהגמ"ר חייבים לפעול לשינוי הקונספציה בגזרותינו. קודם כל, בצה"ל חייבים להפנים חזק שמאירוע נקודתי (מעגל פתוח) עברנו לאירוע נרחב עד כדי כיבוש יישוב (מעגל פרוץ). זה צריך להמשיך עם ימ"חים מסודרים כמו שיש לכל יחידה לוחמת ולהפסיק לבנות על ציוד השגרה של כיתות הכוננות. אפשר לחשוב ברצינות גם על שינוי המשימה של גדודי הגמ"ר - לא רק ביטחון היישובים פנימה אלא גם יציאה מהם.
בנוסף ולא פחות חשוב: שמירה על ביטחון תושבי יו"ש היא אינטרס לאומי, תושבי יו"ש הם הקרמי של השרון והמרכז. שמירה על ביטחון תושבי יו"ש חייבת להתחיל, קודם כל, עם ציוד מתאים. וכן, שמירה על הביטחון זו גם הידיעה שמדינת ישראל מתייחסת אליך כאל לוחם, שהמדינה דואגת לך כלכלית עד כמה שאפשר.
כלוחם בהגמ"ר אני זועק פה בשביל רבים מחבריי: אל תתנו לנו להיות סוג ב'.