טיפול במחבלים פצועים? הרב יובל שרלו מציג פתרון פשוט

ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר התייחס לסוגיה נפיצה שמטרידה את הציבור במהלך המלחמה. האם מדינת ישראל צריכה לטפל במחבלים פצועים? הפתרון פשוט במיוחד

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 29/10/23 15:41 יד בחשון התשפד

טיפול במחבלים פצועים? הרב יובל שרלו מציג פתרון פשוט
הרב יובל שרלו. , צילום: ללא קרדיט

לפני כמה שנים התקיים במרכז לאתיקה במשכנות שאננים יום עיון על טיפול במחבלים פצועים. בפאנל השתתפו דוברים רבים, שטענו כי מבחינה אתית מבטו של הצוות הרפואי חייב להיות רפואי בלבד, ללא הקשר, ואני אמור הייתי להיות האחרון. הם האריכו בדבריהם, וכשהזמין אותי המנחה הוא אמר בחיוך: "הרב שרלו, נותרו לך שלוש דקות להבעת עמדתך" (כמובן שהוא לא התכוון לכך ברצינות). תגובתי הייתה: אני לא זקוק לשלוש דקות, כי אם לשלוש מילים בלבד: "נפלתם על הראש". המשך דבריי הועלה לרשת, והרוצה לצפות בכך מוזמן.

המחבלים הם בני מוות

הדבר נכון על אחת כמה וכמה גם כיום. אך כמו בכל סוגיה אתית – צריך ראשית לשים את כל מפת השיקולים על השולחן. מחבלים אלה הם בני מוות. עקרונות מוסר המלחמה נוסחו כלפי לוחמי האויב, לא כלפי אלה שאיבדו את צלם האנוש שבהם. מי שהוא חלק מהנוהגים בצורה הנוראה ביותר שאפשר שבני אדם ינהגו בה – אינו זכאי עוד להגנה על צלם א-לוהים שבו, שהלוא הוא עצמו השחית אותו וויתר עליו. המאבדים צלם אנוש בכוונה תחילה – מקבלים את היחס שהם עצמם בנו להם.

נכון להעניק להם טיפול רפואי לא מפני שהם ראויים לו

ברם, זה לא השיקול היחיד. ישנם שיקולים רבים שצריכים להשפיע על מעשינו. חלקם לא קשורים לאתיקה – הצורך הצבאי בתחקורם ובמודיעין שהם יכולים לספק; פוטנציאל חילופי שבויים; התעמולה הבינלאומית והסיוע להשגת מטרות המלחמה וכדו'. גם במישור האתי יהיה נכון מצדנו להעניק להם טיפול רפואי מינימאלי, לא בגלל שהם ראויים לו, אלא בשל העובדה שאנו רוצים להיות אנשים אחרים, שנוהגים בדרך של בני תרבות. ההכרה במעמדו השונה של מי שכבר אינו מסכן אותנו היא הכרה נכונה ברמה העקרונית, ואנו למעננו צריכים להישמר מפני אובדנה. אנו נזהרים מפני פגיעה בעצמנו, וכפי שכתב רמב"ן "הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י).

המענה הנכון תלוי בצבא

מכלול השיקולים האלה צריך להוביל למדיניות כזו. לא ייתכן בשום מצב שהם יזכו לטיפול במערכת הבריאות הישראלית; לא ייתכן שהם יזכו ליהנות מהישגי הרפואה הישראלית, ממסירות הנפש של הצוותים הרפואיים, ובוודאי שבלתי אפשרי לקבל מצב שבו הם יאושפזו במקומות בהם מאושפזים הנפגעים שלהם. המענה הנכון הוא אפוא שהצבא – לא מערכת הבריאות – יקים מקום איסוף למחבלים הארורים (איני מקנא ברופאים שיופקדו על כך), יעניק להם את הטיפול המינימאלי הקשור בחייהם ולא באיכות חייהם, ובכך יביא לידי ביטוי את שקלול מערכת הערכים הקשורה בסוגיה זו.

(מחבל בחקירת שב"כ)