אל תרחמו על הנפגעים, השכולים ותושבי הדרום - זה רק מחליש אותם

"אל תחלישו את השכולים, הנפגעים, אנשי הדרום, הרעיה שבעלה בלחימה". זה המשפט שמלווה אותי בימים אלה. אנשים בכלל, ואנשי טיפול בפרט, פונים לסייע רגשית לכל מי שזקוק. הסיוע הוא לרוב דרך הקשבה, עיבוד האירועים יחד, וגם רחמים. זה גדול מאיתנו, זו האינטואיציה, לרחם על אלו שעברו את התופת., אבל רחמים יכולים להחליש. "אתה במצב טראומטי, אתה חלש, ואין לך כוחות להתמודד", "הנה אני פה לעזור לך".

אתמול הייתי באחד המלונות בהם שוכנים תושבי הדרום. דיברתי עם אישה בת 91 ועם המטפלת שלה, עובדת זרה. האישה, שנכדתה נעדרת, והיא בעצמה הייתה בתופת שעות ארוכות, בקושי מסוגלת ללכת הייתה עסוקה בעזרה למטפלת שלה: "איך עוזרים לה? היא בטראומה". מעבר לזה שהיא אולי מדחיקה, משליכה ועוד, היא גם מבקשת לזעוק: "אני חזקה, אני מתמודדת. תנו לי להיות במקום שנותן לאחרים, אני לא מסכנה".

ניסיתי להצניע את תפקידי כפסיכולוגית

בעודי מסתובבת עם תג "הפסיכולוגית" על דש הבגד, כחלק מדרישות התפקיד, מצאתי את עצמי מנסה להצניע את תפקידי. הרגשתי שהיותי פסיכולוגית, מעביר לאנשים את המסר, "אתם טיפוליים וצריכים עזרה, ואין לכם את הבחירה, אלא להיות בפוזיציית הנפגעים", ואנשים הסיטו מבט כדי לא לייצר קשר עין.

חשוב לי להבהיר: אל תקחו את זה למקום של "לא נכון לעזור לאנשי הדרום". האנשים מתחזקים מכל האהבה המורעפת אליהם. המטרה שלי היא לזהות שלפעמים להגיע ממעמד של "אתה חלש ובאתי לעזור לך", לא מאפשר את השיקום ואת הרצון האנושי הכל כך מרשים וחזק, של התפתחות וצמיחה ממשבר.

לעזור, אבל לתת גם עצמאות

ועוד דבר - יש פער בין היומיים הראשונים והימים שלאחר מכן. ביומיים הראשונים ההלם, חוסר התפקוד והעיכול היו קשים מנשוא, לכולנו. אבל עכשיו, אחרי עיכול ראשוני, נכון לעודד, לאתר את הכוחות הפנימיים. זה קשה בהתחלה, אבל משקם בצורה בלתי רגילה. ההפך מהאינטואיציה.

אז איך עושים את הדבר המבלבל הזה? איך יודעים מתי לעזור ומתי לסגת? הנוסחה שלי היא להיות שם, ולעשות יחד. למש, אישה ביקשה שאסייע לה לקנות גרב אלסטית. במקום לרוץ ולקנות לה, ביקשתי ממנה שתיכנס לאתר ותדייק את הצורך. שאלתי אותה האם יכולה לבדוק מי יכול להביא לה, או איך יכולה לנסוע להביא בעצמה. שילוב של סיוע וגם פעולה עצמאית שלה.

אז מתי הם יפרקו? מתי יעבדו את החוויות? כל הזמן, מידי פעם, בקצב ובזמן שלהם. לא כשנוח ונכון לנו, אלא להם. ולכן אנחנו כל הזמן מתעניינים, שואלים, ונכונים גם לקבל תשובות לא נעימות ומרחיקות. קשוח? מבלבל? אותם עוד יותר.

ד"ר שרון ליפשיץ אשווגה היא פסיכולוגית חינוכית.