שנים שהמגזר הדתי נושא את הדגל של ה"גשר" בין הציבורים, "להתנחל בלבבות" היתה הסיסמא שדקלמנו לאורך כל השנים. שנים שהציבור הזה נושא בנטל האשמה על כל דבר שקורה – אנחנו לא היינו בסדר, אם רק היינו שותקים, אם רק היינו צועקים, אם רק היינו עושים, או בעצם לא עושים – בכל מצב, אנחנו הרגשנו אשמים.
לא מזמן ראיתי ראיון עם ח"כ משה סעדה, שבהתייחסות שלו לנושא הפרלקיטות אמר "אנחנו ציבור שרגיל להיות מרצה". בהתחלה זעתי בחוסר נוחות סביב האמירה הזו, אך השבועות האחרונים ובעיקר יום כיפור האחרון, הוכיחו לי שהוא צדק. אנחנו כל כך רגילים להיות מרצים עד שגם במקרה בו תפילה ציבורית שהיתה נהוגה כבר כמה שנים, גם היא כבר לא בסדר ואני רואה ארגונים ואנשים דתיים שאומרים "המפריעים אמנם לא היו בסדר .. אבל אנחנו.. אם רק היינו ..."
ואולי באמת הגיע הזמן לאמץ הסתכלות אחרת, ולהבין כי אולי אנחנו באמת לא אשמים, אולי באמת עשינו, צעקנו, שתקנו ואולי, רק אולי הפעם לא אנחנו האשמים.
אולי דווקא אותו ציבור שמפגין וצועק שהוא רוצה מדינה דמוקרטית ומוכן לוותר על היהדות, אולי דווקא הציבור הזה שלא מוכן בשום צורה לכבד את היום הקודש (הפרה הקדושה?) האחרונה שעוד נשארה במדינה היהודית אולי הם האשמים? הם שמוכנים לוותר על הצביון היהודי (בשם הדמוקרטיה שאומרת שרק הם צודקים), הם שלא רוצים לקחת חלק במסורת של אלפי שנים שהפכה אותנו לעם אחד? אולי החוסר רצון שלהם לכבד מסורת של שנים וגם ללמוד אותה, אולי אותם אלו שצועקים ומוחים על הדתה ומוותרים על לימודי בסיס ביהדות ומסורת הם האשמים?
במחזור התפילה של יום כיפור "ממני אליך" מופיע ציטוט של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר: "כמו הדור שלי גם דור הצברים הזה יחתור, יאבק, יעשה שגיאות וישיג הישגים. כמונו גם הם מסורים בלב ובנפש לפיתוחה וביטחונה של מדינת ישראל ולחלום של חברה צודקת כאן. הם יודעים שכדי שהעם היהודי ישאר עם, מוכרחה להיות מדינה יהודית שבה יהודים יכולים לחיות כיהודים לא בחסד ולא כמיעוט. אני בטוחה שהם ינחילו כבוד לעם היהודי בכל אשר הוא שם. לפחות ככל שניסינו אנו להנחיל לו. ובנקודה זו הייתי רוצה להוסיף משהו על הפירוש הדבר להיות יהודי. לדעתי, אין זה רק ענין של קיום מצוות ומנהגים דתיים, בעיני, להיות יהודי פירושו, ותמיד היה פירושו, גאווה על השתייכות לעם ששמר על זהותו הנבדלת במשך יותר מ 2000 שנה...".
והלוואי ואנשי המחאה והמפגינים למיניהם שפגעו בתפילות החג ובסטטוס קוו היהודי האחרון שעוד היה קיים פה, יסכימו לחתום על הדברים של גולדה מאיר ולבקש סליחה מאיתנו.
ומילה לחברי שמחפשים "נקמה", תפילות המוניות נוספות בתל אביב לא יהפכו אותנו לצודקים יותר, ליבוי האש לא יגרום למישהו מהמפריעים לשנות את דעתו. וכמו שאני אומרת לילדים שלי כשהם מתחילים לריב (ולרוב צד אחד צודק והשני אשם) וכמו שאמר הלל הזקן: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"