הרב אברהם סתיו: "המאבק בשעמום הוא לא באמצעות גיוון"

לפעמים אני יושב בהרצאה על קערות חרס מן המאה השישית ושואל את עצמי איך למען השם החוקרת הזו לא לקחה את הקערה האלף-שבע-מאות-ותשע-עשרה שהיא נדרשה לתעתק ולסווג ולתארך וניפצה אותה אל הקיר מרוב תסכול. אני הייתי עושה את זה על היום הראשון. ואילו היא יושבת שם, שנים על שנים, מעתיקה ומתרגמת ומשווה.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהרב אברהם סתיו על בחירת הרב הראשי: "אירוע פוליטי"

  31/05/23 17:04

ואז אני נזכר בשנה ההיא שבה עברתי על מאתיים כתבי-יד של ברכת אמת ויציב כדי לבדוק איזו תאוריה על הקטע שמתחיל במילים "אמת אלוהי עולם". וכל כתב יד שמצאתי בו את המילה "צורינו" במקום "יוצרינו" היה לי כחידה מרתקת; וכתב יד שנוספו בו שלוש המילים "מושך חסד ליודעיו" כבר הפך לעולם כמוס של רמזים לא-מפוענחים.

משעמם לכם כי אתם כבר לא מרגישים את ה' אשר בקרבכם

מפתיע קצת לקרוא את התגובה של הקדוש ברוך הוא לטענה של בני ישראל ש-"קצנו בלחם הקלוקל". שזו חוויה בסך הכל די סבירה, כשאתה אוכל אותו דבר בדיוק בוקר אחרי בוקר. אפשר היה לומר להם שזה לא יפה להתלונן על אוכל, בטח לא כשלפני שנייה הוציאו אתכם מעבדות לחירות ומה אתם באים עכשיו באמצע המדבר, הייתם צריכים לאכול לפני שיצאנו. אפשר אפילו להעניש אותם על זה ולומר להם שמעכשיו הם מקבלים רק מן יבש שנשאר משבת עד סוף השבוע.

צילום: shutterstock

אבל לא זו התגובה של ה'. אני אתן לכם בשר, הוא אומר להם, ואתם תאכלו אותו יום ועוד יום ועוד חמישה ועשרה ועשרים ימים. אבל אחרי חודש תראו שיימאס לכם. הוא ייצא מאפכם ויהיה לכם לזרא. יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם.

קצת משעמם לאכול געפילטע פיש אז עוברים לצ'יזבורגר?

כי שעמום לא קשור למה שאוכלים או למה שעושים, ואפילו לא קשור לשאלה אם מגוונים או חוזרים בדיוק על אותו דבר. משעמם לכם כי אתם כבר לא מרגישים את ה' אשר בקרבכם. כי אין לכם מושג בעצם לאן אתם הולכים ומה אתם עושים פה. ואת הבעיה הזו כל סוגי השליו שבעולם לא יוכלו לפתור.

צילום: פלאש 90

עשרים אחוז מהדתלשים, בסקר שפורסם לא מזמן, העידו שהסיבה שבגללה עזבו את הדת היא לא שאלות באמונה ואפילו לא שזה קשה מדי, אלא פשוט כי נמאס להם. כי זה שוחק ולא מעניין. ואני זוכר שקראתי את כל הנתונים בסקר בשוויון נפש ודווקא הנתון הזה גמר אותי. מה נסגר אתכם? קצת משעמם לאכול געפילטע פיש אז עוברים לצ'יזבורגר? אבל עכשיו אני מבין ששעמום הוא דווקא סיבה מצויינת. נוראה. אלא שהוא יותר תוצאה מאשר סיבה.

"המאבק בשעמום, אומרת לנו התורה, הוא לא באמצעות גיוון. הוא באמצעות משמעות"

הגמרא אומרת שהדרך להבחין בין עובד א-לוהים לאשר לא עבדו היא בשאלה אם הוא מסוגל לחזור על הסוגיה בפעם המאה ואחת. אחרי שהוא הבין אותה על בוריה, וכבר יודע להשיב על כל שאלה ופרסם עליה מאמר אקדמי מלומד, האם הוא עדיין מוצא בה את עצמו, האם הוא עדיין מוצא בה א-לוהים. כי אם אתה לא מסוגל לחזור עליה בפעם המאה ואחת, אולי לא היה ברור לך כל-כך למה עשית את זה כבר בפעם הראשונה.

צילום: shutterstock

והמאבק בשעמום, אומרת לנו התורה, הוא לא באמצעות גיוון. הוא באמצעות משמעות. כי כשילד אומר 'אמא משעמם לי' הוא לא מתכוון שהוא צריך ספר חדש מהספרייה או דגם חדש של אייפון. הוא מתכוון שהוא צריך סיבה טובה יותר לקום בבוקר.