החיבור בין השליחים בשטח לשליחי הציבור: "בידוע שחבר כנסת הוא קודם כל ואחרי הכל שליח של הציבור שבחר בו, אבל לנו, חברי הכנסת של הציונות הדתית, יש זכות מיוחדת לשמש כשליחים לציבור, שכמעט כל אדם שני בו הוא שליח בעצמו".
רבבות אנשים שבחרו בחיים של שליחות, של מסירות, של פעילות למען הכלל. כל כך הרבה אנשים נהדרים כאלה קיימים בציבור שלנו, וכל כך הרבה דרכים שונות, מיוחדות ונפלאות הם סוללים ומפתחים במו-ידיהם בדרכם אל משימות הקודש שהציבו לעצמם: בישוב הארץ, בגאולתה ובהגנה עליה, בחינוך, בלימוד תורה, ובקירוב לבבות, בחסד, בסיוע לחלשים, ובקליטת עולים – כמה אנרגיות וכמה כישרונות מושקעים יום יום בכל המשימות האלה.
כבר שנים אני צופה בהם בהתפעלות, מסיירת, ונפגשת, ומקשיבה, ומתרגשת שוב ושוב גם מעצם השליחות שנטלו על עצמם, וגם מהשינויים שהם מצליחים להוביל במפת הארץ, ולא פחות מזה במפת הלבבות הפועמים שהם מצליחים להאיר.
ועכשיו הם פונים אלי, בצדק, ומבקשים לחבר את משימות הקודש שנטלו על עצמם אל המשרד הממלכתי הנפלא שקם לנגד עיניהם: משרד המשימות הלאומיות, המשרד שאני אופקד עליו בקרוב ממש. הם מבקשים, בצדק, שנאמץ אלינו את שבילי-העיזים שכבשו במו-רגליהם, ונהפוך אותם לדרכים סלולות שרבים-רבים יוכלו לפסוע ואף ליסוע בהם, שניקח את האורות הקטנטנים שהצליחו, בעמל וברגישות רבה, להדליק בלבבות – לאור גדול יותר, הם מצפים שמדינת ישראל תאמץ על ליבה את המשימות הלאומיות שהם העמיסו על כתפיהם במסירות רבה כל כך, ותבהיר בהצהרה ובמעשים שאכן מדובר במשימות לאומיות.
לכל השליחים הנפלאים האלה אני רוצה לומר: אנחנו כאן בשבילכם, וגם מכוחכם. אנחנו מרגישים זכות עצומה להיות השליחים שלכם, וחובה גדולה למלא את השליחות הזו באמונה, לא בשבילכם בכלל, אלא למען כל אותן משימות ראויות כל כך שנטלתם על עצמכם. "לא יקרא שמך עוד יעקב, כי-אם ישראל יהיה שמך" – מבשר הקב"ה ליעקב אבינו בפרשת השבוע, ורש"י מפרש: "יעקב – לשון אדם הבא במארב ועקבה, אלא לשון שר ונגיד". שנים רבות נאלץ יעקב לפעול למען מטרותיו הצודקות בדרך-לא-דרך, ועתה הגיעה העת להמשיך אל אותן משימות נשגבות בדרך ממלכתית, בדרך של שררה, לשון שר ונגיד. בשורה גדולה, אחריות גדולה, ותפילה שבכוחות משותפים נעשה וגם נצליח.