יום שלישי בשבוע תנועות הנוער בירושלים, אני מגיע יחד עם עוד אנשי מקצוע מהעירייה לאחד מבתי הספר המובילים בעיר. 'הפסקה פעילה' הצופים הדתיים ובני עקיבא מגייסים חניכים. רעש והמולה. קבוצת נערים אחרת, לא מתעניינת, משחקים כדור-סל.
ישלם על האפליה צילום: Tomer Neuberg/Flash90
ביניהם אני רואה אותו, גם הוא משחק עם החברים ולא משתתף במורל לסניף, אני ניגש אליו, מנצל הפסקה קצרה במשחק, באיזה כיתה אתה? אני שואל, כיתה ו'. אתה הולך לסניף? כן לסניף עולים. והחברים שלך מהכיתה להיכן הולכים? לסניף הרגיל. האם עוד מישהו הולך איתך לסניף עולים? כן עוד חבר שהוריו עלו גם הם מאתיופיה. למה אתם לא הולכים עם כולם לסניף 'הרגיל'?, לא יודע. ככה אמרו לנו שסניף עולים זה בשבילינו. אתה עולה? לא, אני נולדתי בארץ. אז למה אתה בסניף עולים? הרי אתה בכיתה עם החברים שלך יחד, אתה משחק איתם בהפסקות, רק בסניף אתה נפרד מהם? למה? באמת לא יודע, לא חשבתי על זה. אז אולי השבת תנסה ללכת לסניף הרגיל. והוא מתבייש ואומר, אולי, נראה. למה באמת?
-
עוד באותו נושאלקראת השנה החדשה: שיא בעלייה מאתיופיה בעשר השנים האחרונות
15/09/22 08:48
איך ילדי 'העילית' יהיו ליד 'השחורים' האלה?
השבוע אנחנו מציינים את חג הסיגד ומשנה לשנה אנחנו מוצאים עוד דברים נהדרים שיש בקהילה הזו ומעבירים פעולות לחניכים על מעלותיה של העלייה הזו והולכים כולם יחד לראות את העדה חוגגת. הם 'עדה', הם זרים, הם אחרים, הם לא כמונו.
האם כך צריך להיות? האם יש עדיין הצדקה לסניפי עולים? אני זוכר אותי כמזכ"ל אומר למרכזת סניף עולים, ההצלחה שלך תהיה לסגור את הסניף. אין סיבה, כך אמרתי אז, שבעוד כמה שנים נמשיך עם סניפי עולים, הם צריכים להיקלט בסניפים הרגילים. 20 שנה עברו ועדיין בתנועות הנוער הדתיות, הם בסניפי עולים! חלקם גם ילדים של צברים ורק הסבתא עלתה מאתיופיה אז למה הם נפרדים?
בירושלים יש סניף בשכונה מסוימת בעיר, ולידו במרחק כמה דקות הליכה סניף עולים. סניף העולים, עקב בינוי, פונה מהמקום בו פעל, הכי טבעי היה שייקלטו בסניף הראשי בשכונה. אבל לא! מה פתאום, המשפחות לא מסכימות. ולא רק לכך, אלא אפילו לתת לסניף העולים קרוואן סמוך לסניף, גם זה לא! איך ילדי 'העילית' יהיו ליד 'השחורים' האלה?
316 עולים יהודים מאתיופיה, היום צילום: Miriam Alster/Flash90
עד מתי נמשיך להביא להם מדריכי חוץ ולא נאמין ביכולת שלהם להדריך?
עצוב לי לכתוב את הדברים אבל האם יש סיבה שילדים צברים, שהיו איתנו בגן והם איתנו בבית ספר, בטיולים ובהפסקות יהיו בסניפים נפרדים רק בגלל צבע עורם? עד מתי מדריך יתלונן שאין לו פעולות להעביר בסניף עולים כי הוא מאמין שרק הפעולות לגיל הצעיר מתאימות לחניכים למרות שהם כבר בכיתה ו'? עד מתי נביט עליהם מלמעלה ו-'נשלב אותם במחנות'? עד מתי נמשיך להביא להם מדריכי חוץ ולא נאמין ביכולת שלהם להדריך?
מה שעושה בהצלחה מערכת החינוך הפורמאלי אמור להיות קל בהרבה במערכת הבלתי פורמאלית. אז בואו נציב יעד, תוך שנתיים אין יותר סניפי עולים. כולנו באותו סניף. זה קל, זה בר השגה, זה כל כך פשוט, איך לא חשבו על זה קודם?
יהודה פרוידיגר היה בעבר מזכ"ל תנועת "עזרא" וכיום מחזיק תיק תנועות נוער כחבר מועצת עיריית ירושלים.