כך צריך להיראות השיח על פגיעות מיניות בחברה הדתית

ברקע העדויות הצפות ועולות על פגיעות מיניות בחברה הדתית לאומית, הגיע הזמן לעשות סדר ולהבין שלמרות הציפייה לתגובה ממנהיגים ורבנים - החובה מוטלת לא רק עליהם אלא על הציבור כולו שצריך להנגיש את השיח סביב זה

הרבנית שולמית בן שעיה 27/06/22 09:39 כח בסיון התשפב

כך צריך להיראות השיח על פגיעות מיניות בחברה הדתית
צריך להנכיח את השיח על פגיעות מיניות, אילוסטרציה, צילום: Yonatan Sindel/Flash90

אחד הדברים שלמדתי בשנות לימודי (הרבות יש לציין) באקדמיה, הוא החשיבות בהסדרת הטיפול בנושא המוגנות והפגיעות המיניות.

יהיו שיגידו שהטיפול הוא אובססיבי, ולא סביר שבכל תא בשירותים מודבקים פרטי המידע על מה עושים במקרה ש.. ורשימות מספרי טלפון של גורמים שונים בתוך הקמפוס, אבל עבורי כסטודנטית דווקא ההסדרה הזאת אפשרה רגיעה ותחושת ביטחון.

הציווי האלוקי "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר" אינו אמירה אבסטרקטית מרחפת אלא ציווי שיש לעשות כל מאמץ על מנת להנכיחו במרחב החיים שלנו והאחריות על קיומו מוטלת בראש ובראשונה על מנהיגי ומנהלי אותו המקום, אבל הרבה מעבר לכך – החובה מוטלת לא רק עליהם אלא על הציבור כולו.

פוגע יכול להיות כל אדם. והסדרה המדוברת מבהירה זאת היטב

הטיפול בפגיעות המיניות חייב להיות בלתי מתפשר. אין כל ספק בכך. אך ראשית לכל אחריותנו הציבורית היא לייצר מרחב ציבורי בטוח שמנכיח תודעת מוגנות ומבטח את עצמו מכיוונים שונים ובאופנים שונים על מנת למנוע מראש כל הווא אמינא של פגיעה/הטרדה ולהבטיח שכל חריגה ולו הקלה ביותר תטופל באופן יעיל ומידי.

פוגע יכול להיות כל אדם. והסדרה המדוברת מבהירה זאת היטב. הוא יכול להיות הוא או היא, דתי/חילוני/חרדי/מזרחי/אירופאי/צעיר/מבוגר וכו'. זה שגם "רב" יכול לפגוע, וגם ראש מוסד, אנחנו כבר יודעים לצערנו ואין בכך שום חידוש. המשימה הגדולה היא לא לשפוך את התינוק יחד עם המים ובמקביל לטיפול הבלתי מתפשר לא לגרום לאובדן האמון בדמויות המבוגרים סביב (שהרי אז גם במקרה הבא לא עלינו לא יהיה לנפגע ביטחון בשאלה למי לפנות והאם מי שהוא יפנה אליו לא יפגע בו בעצמו). 

אמירות כוללניות מדי כמו – "כולם יודעים שתמיד אפשר לפנות אלי", לא בהכרח נותנות מענה לצורך הקהילתי

טיפול קהילתי סדור חייב להיות מורכב מגורמים שונים השותפים בנושא, מגבים זה את זה ומבטחים זה את זה על מנת למנוע מצב שפוגע פוטנציאלי יהיה חלילה אחד מהם, וכן אפשרויות שונות לפנות ולדווח. אמירות כוללניות מדי כמו – "כולם יודעים שתמיד אפשר לפנות אלי", לא בהכרח נותנות מענה לצורך הקהילתי, בפרט לא במערכת החינוך, ולא יורדות לרמת הצורך של הפרט לדמות נגישה בזמן אמת.

צריך להנכיח שיח שבא ואומר את הדברים הבאים – האחריות לשמירת קדושת המחנה היא של כולנו (וכאן צריך לבוא הסבר על מה זאת פגיעה/הטרדה מינית, היכן זה יכול לקרות ועל ידי מי וכן חשוב לתת כלים לתגובה בזמן אמת). אבל לאחר ההקדמה החשובה הזאת חובה להדגיש כי בכל מקרה שאת מזהה חריגה (וכאן צריך לתת דוגמאות), את יכולה לפנות למספר דמויות רלוונטיות ונגישות – יועצת, רבנית, מחנכת וכו', ניתן לעשות זאת באופן הבא: זמינות פיזית, טלפון, וואטסאפ או באופן אנונימי.

עלינו לשאול את עצמנו יום יום מה עשינו היום על מנת לשמור על קדושת המחנה

ואחרון חביב חשוב מאוד להדגיש למה כל כך חשוב לשתף ולא נכון "לקבור" את הסוד בבטן. בתמצית משתי סיבות: 1. כדי לשמור על עצמך ולא לגרום למועקה מתמשכת על השלכותיה הקשות 2. כי מי שניסה לפגוע פעם אחת בסבירות גבוהה מאוד ימשיך לנסות ולפגוע ולכן אחריותך לדווח כדי למנוע פגיעה באחרות. 

וכאמור "והיה מחניך קדוש" הוא חובת הציבור, ציווי המוטל על כולנו. ועל כולנו, ובפרט על מנהיגי הציבור איש איש במרחב עליו הוא מופקד, לשאול את עצמנו יום יום מה עשינו היום על מנת לשמור על קדושת המחנה וזאת לא כהטלת אשמה על מאן דהוא אלא כחובה שכולנו שותפים בה. 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר