מאמר תגובה "לרפורמים אין שום דבר מהותי המשותף לדת היהודית, מה הם מחפשים בכותל?"

לא אמונה משותפת, לא אורח חיים משותף, לא שאיפות משותפות, ואפילו לא תפילות משותפות. לא כלום. אולי רק סופגניות וגפילטע פיש, ואני לא בטוחה לגבי הסופגניות. אז מה הם מחפשים בכותל?

ד"ר רינה אזולאי 11/11/21 16:51 ז בכסלו התשפב

"לרפורמים אין שום דבר מהותי המשותף לדת היהודית, מה הם מחפשים בכותל?"
רחבת הכותל, צילום: shutterstock

המלחמה נגד הקבוצה הרפורמית, שקוראת לעצמה נשות הכותל, היא לא מלחמה אישית. אין לאף אחד מהנאבקים, מכל המגזרים ומכל שכבות הציבור, שום עניין אישי נגד אף אחד מהנשים בקבוצה הרפורמית. בנוסף, המאבק נגד הקבוצה הזו הוא לא מאבק "שוביניסטי", כי רוב הנפגעים מהקבוצה הרפורמית הן דווקא נשים: נשות עזרת הנשים של הכותל, נשות הכותל האמיתיות. ולכן המאבק אינו אישי, אינו שוביניסטי, והוא גם לא פוליטי או מפלגתי. אלא יש כאן מאבק על לב היהדות.

בנוסף, ראוי להדגיש, שכפי שידוע לכולנו, החרדים מעולם לא החרימו את הכותל: אלו שאינם מבקרים בכותל, בהוראת רבותיהם, הם חלק מאנשי העדה החרדית, שהם אחוז קטן מאוד מתוך החרדים, וכל יתר העולם החרדי נוהר לכותל בהמוניו, כל ימות השנה, כל ימות היממה, כפי שכל עם ישראל נהר לכותל במשך מאות ימים, וכדי להתפלל על הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

בנוסף, הכותל הוא מקום קדוש לדת היהודית, קודם כל מכיוון שהוא הוקדש כמקום תפילה במשך מאות רבות של שנים, ויש בו קדושת בית כנסת, וגם קדושה עקב היותו שריד מימי בית שני שתוחם את הר הבית. ואנו, כלל היהודים והיהודיות הנאבקים על קדושת הכותל, חרדים ודתיים ומסורתיים, כולנו מאמינים בקדושת הכותל, כולנו מצפים לבית המקדש, וכולנו מזדעזעים לנוכח חילול המקום הקדוש הזה. ודווקא מתוך הכמיהה אל בית המקדש, מהמקום הזה בא מאבקנו.

אישה תוקעת בשופר בכותל. ארכיון

אישה תוקעת בשופר בכותל. ארכיון צילום: פלאש 90

וחס וחלילה לומר שהכותל בעתיד יהפוך למגרש חניה! דמעות של יהודים אינם מגרש חניה! קדושה של בית כנסת אינה מגרש חניה! מקום שמליונים כמהים אליו, מקום שספג כל כך הרבה דמעות במשך כל כך הרבה דורות, לעולם לא יהפוך למגרש חניה. וגם כשיבנה בית המקדש, במהרה בימינו אמן, הכותל בעזרת השם ישמר בקדושתו. וגם כשיהיה בית המקדש נישא מגבעות, וגם כשינהרו אליו כל הגויים, וגם כשתחזור עבודת המקדש לאיתנה, עדיין ימשיך הכותל המערבי שלנו להיות אבן דרך, אבן פינה, מקום תפילה, מקום ציפייה, מקום כיסופים, מקום שיש לו משמעות מיוחדת, מקום עם לב אדם. המקום הקדוש הזה הוא לא "מגרש חניה". המקום הקדוש הזה הוא בית, ומוכרח הוא לקבל יחס של בית. יחס של בית קדוש.

וכאן באה קבוצה, ופוגעת בהרגשה של "בית", ופוגעת בהרגשת הקדושה, ומשחזרת בלי לשים לב, או עם לשים לב, את החטאים שגרמו לחורבן בית ראשון, ביחד עם החטאים שגרמו לחורבן בית שני, הכל ביחד, בסלט אחד גדול.

וברשותכם אחדד את הדברים: מי שלא ממש בקיא ולא ממש חקר ולא ממש נתקל באידיאולוגיה ובמעשים של הקבוצה הזו, חושב שמדובר בסך הכל בנשים חסרות רקע ביהדות שרוצות לבטא את היהדות שלהן - ונתקלות במחאה, ואינו מבין על מה ולמה.

אבל לא. לא מדובר בקבוצה תמימה כלל ועיקר. מדובר בקבוצה שהיו"ר שלה היא גם הראש של "המרכז הרפורמי לדת ומדינה", וגם חברת עיריית ירושלים מטעם מרצ לשעבר, שבעברה הספיקה גם להיות ב"נשים בשחור", גם לשווק את "דגל אש"פ", וגם להאבק נגד שבת קודש. ורק ביום כיפור האחרון, קראה ענת הופמן, יו"ר הקבוצה, לחברי הטמפל בו התפללה, לא להתכוון לאלוקים כשהם אומרים "אבינו מלכנו", אלא להתכוון ל"אימנו מלכתנו" שהיא "לא מענישה" ורק נותנת "פלסטרים": אבל היא שכחה לספר להן שהקריאה הזו שלה היא בעצם קריאה לעבוד עבודה זרה.

עבודה זרה שנשמעת "פרוגרסיבית" ו"חדשנית" ו"פמיניסטית", אבל יסודותיה קדומים למדי: ראו את דברי ירמיהו שם הוא מוחה בגולי יהודה שגלו למצרים והמשיכו בעבודה הזרה של הקטרה למלאכת השמים - כאשר מלאכת כתוב בכתיב חסר - מלכת שמים. ואין חדש תחת השמש. כי באופן בסיסי, בהגדרה, כשעובדים לאיזשהו כח אחר שאינו האלוקים – לישות שאינה "מענישה" אלא רק "מחלקת פלסטרים" - זו עבודה זרה. וה"נאום" הזה, של ענת הופמן, לא להתפלל לאלוקים אלא ל"אימנו מלכתנו", שמשמעותו, קריאה לעבוד עבודה זרה, הועלה לאתר הפייסבוק של קבוצת הרפורמות שמחללות את הכותל. אז לא, קריאה לעבוד ל"אימנו מלכתנו" אינה עבודת אלוקים, וגם לא "פלורליזם" אלא פגניות לשמה. ושום תמימות או היתממות לא תשנה זאת.

והאם יש כאן קבוצה שכל כך מרגישה אהבה אל הכותל? ועל מה ולמה? הרי כל המהות של הכותל היא היותו מקום לתפילה ולכמיהה לבית המקדש. הרי במשך מאות מאות של שנים, יהודים ויהודיות מכל רחבי העולם היו באים לכותל כדי להתפלל ולייחל לבניין בית המקדש - כדי לצפות לגאולה - כדי להתחנן על הגאולה - ומכאן כח קדושתו. וכאן, הקבוצה הזו באה, ומחקה את עבודת המקדש מסידוריה. ולועגת לבית המקדש בדיבוריה. אין אישי ישראל. אין קורבן מוסף. הכל מצונזר. הכל מחוק. הכל מזויף. באים לשריד בית המקדש עם פולחן שבכלל מוחק אותו - ואין צביעות גדולה מזו.

ונוסיף ונאמר שמצבנו היום הוא כמו מצב של בן מלך שמרד באביו ואביו שילח אותו לארץ רחוקה, ואחרי שנים רבות הוא החזירו לארצו, למרגלות ארמון המלכות - וכעת בא הילד, כל ראש חודש, וקורא לאבא שלו אי שם ממרגלות הארמון. ומה הוא קורא, הילד הזה האבוד: היינו מצפים שהוא יאמר: "אבא, אבא יקר שלי, אני פה, אני רוצה לחזור אליך, להיות איתך, להיות בבית!" ובמקום זה, צועק הילד האבוד הזה:  "פעם הייתי אצלך ועכשיו אני לא רוצה. לא רוצה אותך. האוכל שלך מגעיל. הבית שלך מגעיל. לא רוצה משיח! לא רוצה גאולה! לא רוצה בית מקדש" – וכל זה במקום השראת שכינה, למרגלות ארמונו של מלך מלכי המלכים. איך?!

ואיך יגיב האבא, מלך מלכי המלכים, כשכך מדבר הבן שלו? ובפרט, כשהמשלחת הזו, של הנשים שאומרות כך, מלווה בשמירה רשמית מטעם משטרת ישראל וממשלת ישראל, שחס וחלילה לא ידברו איתן, שחס וחלילה לא ימחו בהן, שחס וחלילה לא יופרע הפולחן החודשי הזה, הקשה מנשוא. ואיך אפשר לשתוק.

נוסיף על זה עוד נקודה אחת, שחשוב להדגיש: דווקא מי שמאמין שמהמדינה הזו תצמח הישועה, דווקא מי שמאמין בהתגשמות חזונו של הראי"ה קוק זי"ע: דווקא מה ששואף ומצפה לבוא הגאולה מתוך המצב הנוכחי, וליסוד כיסא ה' בעולם שיצליח לפרוץ את המחסומים ולהפוך לבית שלישי ולכיסא שלם ולמלכות בית דוד, דווקא הוא צריך להתקומם מול הקבוצה הזו, שחזונה הוא הרס, חורבן והתבוללות.

 

וכפי שהגדירה זו ענת הופמן עצמה: "יישום המתווה (מתווה הכותל) יקדם את היום שבו תהיה יותר מדרך אחת להתחתן ולהתגרש בישראל, יותר מדרך אחת להיקבר, לשמור שבת, כשרות וכו'... ויש אפשרות לקדם דרכו פלורליזם דתי עבור כל מדינת ישראל" (פורסם עיתון מעריב).

אבל  מהו הזרם הרפורמי אותו מנסה ענת לשווק? ומהי "הדרך האלטרנטיבית להתחתן ולהתגרש בישראל" אותו היא מציעה? ומה היא מתכוונת כשהיא מדברת על "יותר מדרך אחת לשמור שבת"?

כאן מן הראוי שנזכיר לעצמנו ש"הזרם האלטרנטיבי" אליו משתייכת ענת, הוא אולי זרם, אבל אין לו שום דבר מהותי המשותף לדת היהודית: לא אמונה משותפת, לא אורח חיים משותף, לא שאיפות משותפות, ואפילו לא תפילות משותפות. לא כלום. אולי רק סופגניות וגפילטע פיש, ואני לא בטוחה לגבי הסופגניות. מדובר בזרם שמעודד התבוללות, ש"מתגאה" בהתקרבותו ל-80% התבוללות בתפוצות. מדובר בזרם שאין אצלו כשרות. שאין אצלו שמירת שבת. שאפילו התפילות בספרי הפולחן שלהם הן מלאות זיופים, ואסור לומר אותן בגלל שינוי מטבע הברכות, שהופך אותן לברכות לבטלה. מדובר בזרם שהרס את כל נושא הנישואין והגירושין כדת משה וישראל. 

ולכן, מתן לגיטימציה כביכול לזרם הזה, האנטי יהודי, משמעותה בעצם פירוק עם ישראל לשניים, וקידום דת חדשה, כמו בתקופת תלמידי ישו, שהיו בערך עם אותה השקפת עולם ואותה אסטרטגיה שיווקית כמו הרפורמים דהיום, וחורבן התקווה הגדולה של הראי"ה קוק.

כי אמנם, כמו שחזה הרב קוק זי"ע, הדור הצעיר היהודי של היום כמה לרוחניות, שואף לקדושה, שואף לטהרה - אך כאן באים ומציגים לו מצג שווא, של דת אחרת, שכביכול מתבטאת על ידי "כותל שוויוני" וכל המילים המכובסות מעין אלו. ואם חס ושלום נגיע לסיטואציה כזו בה חלק משמעותי מעם ישראל, ובוא נקרא לילד בשמו: רוב החילונים האשכנזים שבעם ישראל, יצטרף מתמימות ומחוסר ידע לדת האחרת הזו, ויתחיל חלילה להתבולל עם מאות אלפי גויים שיובאו הנה, על פי כללי "הדת החדשה" הזו, ויתחיל להתחתן ולהתגרש שלא כדת משה וישראל, אלא כדת יעקובזון וחבריו.

אזי, בעצם, מפסיקה מדינת היהודים להיות מדינת היהודים, אלא הופכת להיות "מדינת הרפורמים ועוזריהם", וחזונו של הרב קוק זי"ע נקבר, וכל בגלל קומץ גורמים אנטי דתיים משופעים בכסף, וקומץ חובשי כיפות תמימים שתומכים בהם, תוך מתן "גול עצמי" לאידיאולוגיה הדתית, התורנית, ואף הציונית.

זה עצוב, זה כואב, וזו מהות המאבק. המאבק הוא על עתיד העם שלנו כאן. המאבק פה הוא על מיליוני יהודים שעלולים ללכת לאיבוד מהעם שלנו דרך הזיוף הרפורמי. המאבק פה הוא על חלום של גאולה שלמה שעומדת אחר כותלנו - ויש מי שמנסה להרוס.

אבל יש גם תקווה: התקווה שלנו היא שמבעד לשנאת החינם האנטי-דתית, ומבעד לתילי הדמגוגיה הרפורמית, ומבעד לכל הניסיונות לעקור את הכל ולעכור את הכל, יש דור צעיר שכן כמה לרוחניות, שכן כמה לקדושה, שכן אוהב את הקודש: ולנו לא נותר אלא להתפלל ולייחל שבעזרת השם נשכיל להתאחד, יראי השם ואוהבי הקדושה, וליצור עבור כל אותם צעירים תמימים מסלולים של התחברות, מסלולים של התעלות, מסלולים של אמת, ולהציג חזית אחידה שתציל אותם מכל הבלבולים, ומתוך כל אותם בורות הנשברים של זרמי יציאה, שכבר נוסו וכבר ראינו היטב מה סופם.

כולי תקווה ותפילה שהמאבק הזה נגד חילול הכותל יקבל סוף סוף את צביונו האמיתי וחשיבותו תובן אצל כולנו. כי כשכולנו נבין על מה המאבק, הרי כולנו נתאחד להיאבק בו ביחד, דתיים וחרדים, חובשי כיפות מכל הסוגים ומכל הגדלים, כדי להחזיר את הכותל להיות מקום של תפילה וכיסופים, מקום של תקווה ושלום ומקום של ציפייה לגאולה השלמה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר