הגיע הזמן לומר בקול: רוצים חוף למשפחות

הרצון לשמור על צניעות הביאה לפתיחת חופים נפרדים רבים, אך המחיר שאנחנו משלמים הוא גדול: אי אפשר ללכת עם כל בני המשפחה לים. הרב עידו פכטר מתגעגע לימים עברו וטוען כי פתיחת חוף משפחות מעורב הוא אינטרס של מגזרים רבים

חדשות כיפה הרב עידו פכטר 19/07/21 12:25 י באב התשפא

הגיע הזמן לומר בקול: רוצים חוף למשפחות
החוף הנפרד בתל אביב, צילום: עיריית תל אביב-יפו

כשהיינו ילדים, בחיפה של שנות השמונים, אני זוכר בילוי משפחתי משותף בחוף דדו. כילד, לא נחרטו בי מראות אסורים. מה שכן נחרט בי הייתה דווקא ההתהפכות עם הגלגל שלי לתוך המים המלוחים, בעקבות גל חזק שהגיע, והשניות שנדמו בעיני כמו נצח, בהן הייתי עם הראש מתחת למים. אמא שלי, אם אני זוכר נכון, הפכה אותי חזרה למעל פני המים. מאז פחדתי קצת מהגלים, אבל הפחד נדחק מפני הכיף הגדול שהיה בבילוי המשפחתי בחוף. זה היה זמן של רוגע ושלווה, משחק עם האחים, ובילוי עם ההורים.

עם השנים, וככל שבגרנו, הבנו שחוף מעורב הוא לא בשבילנו. בתור ילדים זה היה תמים, אבל בתור מתבגרים, שהלכו לישיבות ולאולפנות, חשנו שלא טוב עבורנו לשהות בחופים מעורבים, בהם רבים מחלקי הגוף חשופים. זה לא היה נעים עבורנו, בשביל עצמנו. רצינו לחיות בצניעות, והפתרון היה החוף הנפרד.

כקבוצת נערים דתיים מתבגרים, אהבנו את החוף הנפרד. שמחנו ביכולתנו לבלות בים, עם חותמת כשרות שמתנוססת מעל. היינו פטורים מעיסוק במבנה הגוף וצורתו (מלבד הערה על גבול ההטרדה, שאני זוכר מצד גבר חצוף) ומטרדת המבטים שנועצים בנו או שאנו נועצים באחרים. לא חששנו למה יאמרו ואיך יסתכלו עלינו. השקענו את הזמן רק בליהנות מהים.

אבל באותן שנים, בהן היינו מרוכזים בעיקר בעצמנו, לא חשבנו בכלל על המחיר שאנו משלמים על בחירתנו. כי בעודנו הולכים לחוף הים הנפרד, משפחותינו נותרו מאחור. הבילוי המשפחתי המשותף פסק לחלוטין. בנים ובנות מאותה משפחה, אימא ואבא, היו נאלצים ללכת לים, לחוף הנפרד, בימים שונים ובזמנים שונים. לא הייתה עוד משפחה. היה רק העניין המגדרי.

כילד מתבגר, שגם כך נמצא בשלבי מרידה במשפחתו, לא התרגשתי מכך. אבל כיום, כשאני אבא לארבעה ילדים, ששלוש מהם בנות, אני מבין את מה שלא הבנתי אז. אני מפנים את האבדה שאיבדתי, בעקבות בחירתי לשמור על הצניעות. את חוויית הילדות שלי אינני יכול להעניק כיום לילדיי. לים איננו יכולים ללכת יחד כמשפחה. זה או אני יחד עם הבן, ואולי גם בת מאד קטנה, או האמא עם הבנות, בלעדיי. האפשרויות העומדות בפנינו הן רק שתיים: או חוף מעורב לחלוטין או חוף נפרד לחלוטין. 
אבל האם לא ניתן למצוא את דרך האמצע, עבור משפחות שכמונו? האם לא ניתן לקבוע רצועת חוף, שתהיה מיועדת לאנשים שמבקשים לרחוץ בצניעות אך יחד עם משפחתם השלמה – גברים ונשים, בנים ובנות? 

אני בטוח שאינני יחיד בבקשתי זו. בטוחני שיש עוד משפחות רבות מאד, שהיו חפצות בכך - לרחוץ בחוף שבו יוכלו לשהות במסגרת המשפחתית באופן טבעי, בלא חשיפה מוגזמת ובלא הפרדה מוגזמת. המעוניינים, יוכלו להמשיך ללכת לחופים נפרדים. אין הבקשה באה לשלול את המעוניינים בהפרדה את זכותם לקבלה. הבקשה באה רק לאפשר גם לאלו שאינם מוכנים לוותר על הצניעות אבל גם לא על המשפחתיות לקבל פיסת חוף.

אסור לנו לקבל את המציאות כיום, שבה משפחות המעוניינות בכך תרות אחר חופים לא מוכרזים, ללא פיקוח של שירותי הצלה. הדבר אסור ומסוכן. במקום זאת, הגיעה העת להשמיע קול. להתאגד. להראות שיש ציבור שלם שרוצה בכך. ואגב, לא מדובר רק בציבור דתי-לאומי. גם חרדים רבים היה שמחים בכך, ואפילו ציבור לא-דתי.

אנחנו אוהבים ים. רוצים חוף למשפחות. מי עוד מעוניין בכך? אנא השמיעו קולכם.

 

*****************

הרב ד"ר עידו פכטר הוא חבר צוות תחום דת ומדינה, נאמני תורה ועבודה.