בממשלה החדשה שקמה לה בחודש האחרון אין ולו מפלגה אחת שלא הפרה הבטחה שנראתה בשעתה כהבטחה שעליה עומד כל הבסיס האידיאולוגי שלה. אם בישיבה עם ערבים שוללי דמותה הציונית יהודית של המדינה, אם בהתנגדות להמלכת מאן דהוא כראש ממשלה, ואם בקידום חוקים שעד לפני רגע נלחמת נגדם בחירוף נפש. למעט רשימה אחת שבאורח פלא היא גם הכי פחות מושמצת ציבורית למעט ההאשמות הספציפיות מימין שהם תומכי טרור, אליה אף אחד לא בא בטענות - השלוחה של האחים המוסלמים מפלגת רע"מ.
בעוד כל המפלגות היהודיות בקואליציה פיזרו הבטחות וחתימות לכל עבר, נשבעו ביקר להם והתווכחו ביניהם בשצף קצף על פסבדו אידיאולוגיה - מי לא ישב עם מי, איך נגדיר את ההוא, וכמה הוא בכלל הומופוב שונא נשים, או בכלל סיקריק. באה רשימת רע"מ אשר מייצגת אזרחים מתחתית שרשרת המגזרים בישראל, התמודדה בבחירות ובפיה הבטחה אחת אם ניתן לקרוא לה כך - נלך עם ממשלה שתיתן הכי הרבה לציבור הבוחרים שלי. ככה פשוט, ככה הגיוני, ככה טריוויאלי. תקראו לנו טרוריסטים, תקראו לנו אחים מוסלמים, תקראו לנו שאהידים, תקראו לנו איך שאתם רוצים, יש לנו אינטרסים לקדם ואנחנו זורמים עם מי שייתן הכי הרבה וזו רק ההתחלה.
במדינה דמוקרטית כמו זו שלנו, לערבים אזרחי ישראל יש זכות בחירה, עד היום הם ניצלו אותה במין ברוגז כזה, נבחרו לכנסת אבל לא ניסו להשפיע עליה יותר מדי וקיטרו עליה מבפנים, הם לא באמת האמינו שהעם החרדתי ביותר לקיומו באמת יהיה חסר אחריות לאומית וייתן להם את המפתחות להשפיע בממשלה, או מלכתחילה הם מנעו זאת מעצמם שלא להצטייר חלילה כמתחננים לשתף פעולה עם הכיבוש.
את הסיטואציה הזאת ניצלה רע"מ, אשר קלטה שהבחירות הן על כסא ולא על אידאולוגיה והבינה שזה הזמן המתאים לעשות את המהלך הראשון שבסופו יהפוך המגזר הערבי לאוחז דרך קבע בהגה השלטון, לא עוד סכינאות ותמיכה בטרור בפרונט, לא עוד מאבק בתחנות רוח וצעקות בוועדות - כל אלו משובחים בעיניהם אבל מוציאים אותם רע ולא מביאים תוצאות בסופו של דבר, אפשר להשתלט על השלטון בכח הקלפי ומשם להשפיע ולהחליט כאוות נפשם לאן לנווט את המדינה.
ברע"מ הפנימו מהר את מה שהמפלגות האחרות הספיקו לשכוח, המשחק הדמוקרטי נותן להם יתרון שכדאי לנצל, ויש רק דרך אחת להשתמש בו, שמירה אדוקה על אמון הציבור שלהם. הציבור ששלח אותם לכנסת רוצה תוצאות שהוא רואה בעין או בכיס, לא מושגים ערטילאים על רגשות של אזרחים, אחדות, ריפוי ומחשבות על ליברליזם בעולם מודרני משתנה. תוצאות. וברגע שהציבור הזה יראה תוצאות מאגר המצביעים ילך ויגבר. וארבעה מנדטים הם רק ההתחלה.
עם התקרב מועד הרכבת הממשלה, השם רע"מ הפך לסחורה הכי חמה בשוק, הנציגים הימנים לאומיים התעלמו במופגן מעניינים בסיסיים ברומו של האזרח הפשוט - זה ששולח נציג ציבור עם רשימת מכולת והלז חוזר עם מוצרים שונים בתכלית. לדידם, הם יודעים יותר טוב מה טוב לו. הוא שלח אותם, אבל רק הם יודעים למה. הנציגים הלאומיים בממשלה הנוכחית חשבו לעשות את הכל הפוך, קודם לעשות את מה שהציבור שלהם אפילו לא מוכן לשמוע, ורק לאחר מכן להוכיח לו שטעה, וכאן טמונה הטעות שלהם.
כל מי שרגש לאומי בקרבו צריך להתחיל לחשוש, בעוד המפלגות היהודיות משחקות את משחק התדמית, הרשימות הערביות התחילו במשחק התכלית - זה האמיתי, המשפיע, שמזיז כאן משהו.
מהיום המשחק השתנה, ההסכמה שבשתיקה שלא מצרפים לממשלה מפלגות לא ציוניות השוללות את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ההסכמה שהקיפה כחומה בצורה כל כנסת שתוכננה לקום מימין או משמאל, החלה להתערער, ולמרבה האירוניה דווקא המפלגה הימנית האידאולוגית היא זו שפתחה את השערים ונתנה למפלגות הערביות לשטוף את הכנסת.
תירוצים על מי עשה זאת קודם לא רלוונטים למפלגה שהאידיאלים ונקיון הכפיים מנחים אותה, המפלגות הערביות גילו איפה כדאי להיות, והבינו למה כדאי להם - אם יש דרך אחת לנצח את היהודים המתוחכמים היא בשיטה שלהם גם במישור הלאומי וגם במישור האזרחי. וכי מישהו ימנע מהם בבחירות הבאות לגרוף עוד מנדטים כש - 53 מיליארד שקלים בכיסם, והסדרה של עשרות יישובים לא חוקיים בנגב כבר רשומים על שמם? וכשיקבלו עשרה מנדטים האם יתאפקו ולא ידרשו גם תיקים משמעותיים ורבי השפעה? האם מישהו באמת חושב שלאחר שמפלגת רע"מ תקבל את כל מבוקשה ותראה כי טוב, היא תחליט לחזור ללאומנות הערבית באופוזיציה כי השיגה את שלה? הרי התיאבון שלה רק ילך ויגבר. ובצדק. והבוחרים ינהרו בהמוניהם לסטארט אפ החדש שמניב להם רק רווחים.
מה יגיד אז הימין הלאומי בממשלה הנוכחית, כשיבין שאנו כצעד מאסון לאומי? שהערבים של ממשלת בנט וסער היו ערבים טובים, ואילו הערבים שייכנסו לממשלה הבאה הם כבר יותר מסוכנים למדינה מארבעת החמודים של מנסור?
במחי מערכת בחירות אחת, אידיאולוגיות מוצקות הפכו לעיסה דביקה של תירוצים, אמונות עתיקות הפכו לדברים שנאמרים בסתר, תירוצים תדמיתיים על אחדות וריפוי הפכו את טשטוש האידיאל, לאידאל נעלה בפני עצמו. נבחרי הציבור אומרים לבוחריהם בצורה די שקופה - כל מה שחשבתם עד עכשיו תקפיאו, נפתלי וגדעון רוצים לשחק בשלטון. ואם כדי לשחק בשלטון נעמיד את הרעיון הציוני בחשש סכנה, לא נורא. השינוי והריפוי הוא האידיאל.
ומה עם חבר הכנסת מנסור עבאס החביב? הנאמן היחיד לדרך בוחריו, שלא שיקר אותם ולא ניסה לערבב אותם, אלא אמר את דבריו דוך, והאג'נדה של רשימתו ידועה לכל. מדינה יהודית היא לא אינטרס בשבילו, ברצותו יפיל ממשלה, וברצותו יקים אחרת וימקסם עוד יותר את השאיפות החברתיות ואף הלאומיות של הערבים בישראל.
ומנסור, כפי שגילינו מקיים הבטחות, ומזה יש לחשוש, האם ידאג רק לרווחה האזרחית של הערבים והשאיפות הלאומיות שלו ימשיכו להישאר בבוידעם, או שיביא אותם לידי מימוש בצורה דמוקרטית וחוקית לחלוטין? את זה נשאיר לנביאים, רק אל תשכחו מי פתח להם את הדלת לאוצר שהוסתר מהם עד היום.