נפרדים מהפדלחושיות: אני פמיניסטית דתיה וגם לי אין חוש הומור

עד להקמת הקבוצה הפמיניזם הדתי חי פחות או יותר באיזור הגאוגרפי של דרום ירושלים, גוש עציון, וסעד. פתאום לנשים היתה לגטימציה וגב לבקש שינויים בקהילה. אז הצלחנו?

חדשות כיפה מיכל קמפניינו איילי 01/06/21 14:16 כא בסיון התשפא

נפרדים מהפדלחושיות: אני פמיניסטית דתיה וגם לי אין חוש הומור
תפילת נשים בכותל, צילום: Hadas Parush/Flash 90

17 אלף חברות וחברים בקבוצה שתוקפא היום. ולא מעט אנשים שנזרקו ממנה במשך השנים.  אם זיכרוני אינו מטעיני הצטרפתי לקבוצה בשלב מוקדם יחסית, כשהיו בה כמה מאות חברות. הרבה דברים קרו מאז בקבוצה ומחוצה לה.
ההנהלה התאפיינה תמיד בקוצר רוח מסוים, קו לוחמני וחסר סבלנות כלפי גישות שנתפסו כלא פמיניסטיות מצד אחד ומצד שני תמיכה לא מסויגת בנשים ופלורליזם דתי נרחב מאוד,
בפעם הראשונה נשים לא אורתודוקסיות היו חלק מהשיח הדתי. וקבלה של הלהט"ביות הדתיות.
בקבוצה עלו נושאים רבים והגישה היתה תמיכה בלתי מתפשרת בנשים, בחוויה שלהן הסובייקטיווית ואמון מלא בגרסא שלה של הסיפור. גישה כוללת: "מאמינה לך" "תומכת בך" ללא סייג.
גל של אדיר של סיפורים עלו ב"
METOO" ונתן הזדמנות לנשים לספר, לעיתים לראשונה, את הטראומה שמלווה אותן ולעיתים שינתה את חייהן, מתוך ידיעה שאיש לא ישאל למה לא עשית כך וכך? למה הגבת כך? או מה עשית שם בכלל.
בכל מקום אחר תגובות "מאזנות" בנוסח: זו הגרסא שלך, צריך לשמוע גם את הגרסא שלו לענין, היו לגיטימיות. בפדלחו"שיה אין איזון יש תמיכה אוטומטית בגרסא שלה. לטב ולמוטב.

נושאים שונים עלו בה וירדו, ועיקרן מקומן של נשים בעולם הדתי: איך מציינים את שמחת התורה, הדלקת נרות חנוכה, או בת מצווה. תכנון ושימוש עזרות הנשים בבתי הכנסת האורתודוקסים, הטרדות ופגיעות מיניות, יחס רבנים לנשים בכלל ולנשים פמיניסטיות בפרט.
 

נוצרו בה הומור פנימי, ושפה פנימית המבוססת על המשפטים שכל אישה שמעה לגבי עצמה:
"כבר עשית את כל המצוות שאת כן(!) מצווה בהן שאת מחפשת לקיים מצוות נוספות?!?" הפך לסוג של סיסמת זיהוי "הלכתי לשלח את הקן"
"מסכן בעלה" "מדרון חלקלקל" "בחורילה"
עד להקמתה הפמיניזם הדתי חי פחות או יותר באיזור הגאוגרפי של דרום ירושלים, גוש עציון, וסעד. למשל, אישה שדרשה בישוב מרוחק שבבית הכנסת יבחרו חזנים שקולם נשמע גם מעבר למחיצה,  היתה בודדת בדרישתה, זכתה במבטים עקומים ובעיקר חשה בודדה בדרישה שהרגישה לה.
חברות בקבוצה נתנה לה תמיכה לבקש את המינימום הזה, ודומיו.
חברה בקבוצה כבר לא עמדה לבדה, אחת או שתיים מישוב מצאו חברות לצרה וחברות לעמדה בלי קשר למקומן הגאוגרפי.
קבוצות בנות רבות קמו לה עם השנים, קבוצות צרות יותר במובנים מסויים או מורחבות במובנים אחרים: פמיניסטיות הלכתיות, פמיניסטיות מזרחיות, ועוד קבוצות שונות מהן מונות היום אלפים רבים של קוראים ומאות רבות משתתפות ומשתתפים פעילים.
היו גם לא מעט מאבקים ותהליכים שיצאו מהקבוצה אל העולם הלא וירטואלי שבחוץ: הפגנות תמיכה בקורבנותיו של מנוול כזה או אחר בדרכן להעיד בבתי המשפט. (למשל בפרשת עזרא שיינברג)
לחצים נקודתיים על פקידים ומקבלי החלטות בעינייני מנהלה ובירוקרטיה, בהן נתקלו פעילות של עמותות וארגונים כגון: יד לאישה, מבוי סתום, ואמונה.
גיוס כספים נקודתיים לעזרה מקומית או לקמפיינים גדולים. (למשל גיוס כספים עבור מסורבת גט שנקלעה לקשיים כלכליים עקב חובות הבעל)
המאבק לטבילה ללא השגחת בלנית למעוניינות בכך ועוד.
אבל בעיקר הקבוצה היתה בית מבין ותומך לנשים שנעזרו בה.
במשך השנה האחרונה חלה ירידה משמעותית בטראפיק של הקבוצה והמנהלות בהחלטה שעוררה סערה החליטו להשביתה, יוזמת הקבוצה גם הודיעה שהיא נוטשת את העולם הדתי, מה שהוביל לצהלות שמחה בין מתנגדי הפמיניזם הדתי. כשם שלא כל מי שמוריד כיפה, מעיד על רבניו, כך גם אין קשר בין החלטתה של מנהלת אחת מתוך קבוצה בת 17 אלף חברים מעידה על דרכם של האחרים.
הפמיניזם הדתי לא נולד בפדלחושיה, ולא ימות עם סגירתה.
ואנחנו אפילו לא הכרענו עדיין האם יש או אין דרש בפ'

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן