נפרדים מהפדלחושיות: מה בכל זאת תרמה הקבוצה לשיח הדתי?

מהכעס של נשות הקבוצה על הסגירה ועד ברכות "ברוך שפטרנו". קבוצת הפדלחושיות נסגרת ורחלי אביישר לבל בודקת האם הקבוצה הצליחה לפרוץ את מעגל הפייסבוק

חדשות כיפה רחלי אביישר לבל 01/06/21 09:39 כא בסיון התשפא

נפרדים מהפדלחושיות: מה בכל זאת תרמה הקבוצה לשיח הדתי?
צילום: shutterstock

בספטמבר 2013 עוד לא היה לי פייסבוק.

קבוצת הפמיניסטיות הדתיות ללא חוש הומור או בכינויה המקוצר הפדלחושיה כבר ציינה באותה עת כמעט שנה וחצי לקיומה במסגרת אחד המושבים בכנס קולך שהתקיים אז ואותו נשלחתי לסקר.

ישבתי במושב מבלי להיות חלק מהקבוצה ולמרות שחלק מהדברים עניינו אותי והרבה הצחיקו אותי , הרגשתי שהרבה מהדברים שם פשוט עברו לי מעל הראש. גם בגלל הידע המועט שהיה לי בתחום הפמיניזם אך בעיקר בשל ההרגשה שמדובר במסיבה סגורה ליודעי (או בלשון פדלחושית – יודעותים) חן.

כעת, לאחר כעשור של פעילות ויותר מ17.000 חברים הקבוצה נסגרת.

סיבות רבות הובילו לסגירה אולם הסיבה שעשתה הכי הרבה רעש נכתבה בפוסט של מייסדת הקבוצה, דבורה אלחדד ארושס שבצורה גסה ניתן לסכמו כ: דת ופמיניזם לא יוכלו באמת לדור בכפיפה אחת ולכן היא בוחרת בפמינזם על פני הדת.

התגובות בציבור הדתי נעו בין צער ואף כעס של נשים דתיות שהקבוצה היתה להן כבית לבין שמחת "ברוך שפטרנו" בעיקר בקרב גברים שמרנים ואף כאלו הרואים את עצמם ליברלים ו/או פמיניסטים שמצאו את עצמם בעבר מותקפים בקבוצה ואף נזרקים ממנה.

להרגשתי , (מסקר קטן וממש לא מייצג שערכתי בין יושבי המרכז וצפון הארץ) אם אתם לא מהמליה התרבותי של צרכני הפייסבוק, הסיכוי ששמעתם בכלל על הקבוצה הזו הוא קטן ביותר.

אולי התוודעתם אליה בעקבות שלל הכתבות שהופיעו לקראת סגירתה.

אז אם אכן, גם לאחר כעשור של פעילות, עדיין מדובר ב"מסיבה סגורה של כמה פמיניסטיות קיצוניות" מה בכל זאת תרמה הקבוצה לשיח הדתי?

אחד הפוסטים המכוננים בתולדות הקבוצה היה פוסט של הטו"ר רבקה לוביץ' אשר התריע על המתרחש באותו רגע בתוך בית הדין הרבני . שם עומדים בני זוג ומצפים להתגרש כאשר הדיין מסרב לסדר גט מסיבה פרוזאית (הוא לא מסדר גיטים בראש חודש) הרחש בקבוצה בעקבות הפוסט היה אדיר. הוא הוביל לכתבות , יציאה לתקשורת ובסופו של דבר – סידור הגט.

נדמה לי שזו היתה אחת הפעמים הראשונות בהן בעיה שהתעוררה מול בית הדין נפתרה על ידי פניה לתקשורת. אותו מקרה הוא כנראה זה שגרר בעקבותיו את תופעות ה"שיימינג" לסרבני גט. ומעט יותר שקיפות גם בהתנהלות בית הדין.

השיח באינטרנט הוא שיח קשה. כשבן שיחנו לא עומד מולנו ואנו יכולים להתחבא מאחורי מקלדת לעיתים איננו בוחלים בהאשמות ותקיפה ואף שימוש במילים קשות.

שיח כזה לא באמת מאפשר לשתף ברגשות קשים ובחוויות של פגיעה.

גברים בקבוצה ואולי גם נשים שהורגלו לשיח האינטרנטי היו צריכים פתאום ללמוד שיח חדש. מכיל יותר. קשוב יותר.

כך לדוגמא כאשר נשים העלו חוויה פרטית של קושי עם מצווה מסויימת הן נתקלו בעבר בתשובות מקטינות שמסבירות להן שהן פשוט לא מבינות את המצווה או את מטרתה (חלק מקבוצה של תגובות המכונות בקבוצה "הסגברה")

או ויכוח עם הדעה שהובעה במהלך הפוסט.

גברים וגם נשים היו צריכים ללמוד להקשיב יותר. לדבר פחות. להכיל רגשות קשים גם כשהם לא תואמים לתפיסת עולמך.

לא לכולם זה התאים. היו שיצאו בזעף והיו שנחסמו והועפו.

גם אחרי שתופעת ה- ME TOO כבר התפשטה גם בארץ. נשים דתיות עדיין בחרו להתחבא ואף להתבייש בתקיפות שעברו. החשש מהסטיגמה, האשמת הקורבן והתיוג כחסרת צניעות גדול יותר בחברה דתית.  מראשיתה הפגינה הקבוצה מדיניות של "מאמינות למתלוננות" ללא שום הגבלה. מדיניות זו ושינוי השיח אפשרו לנשים דתיות רבות לפתוח בקבוצה חוויות קשות של הטרדות , מעשים מגונים ואף גרוע מכך שעברו עליהן. הן קיבלו חיזוק והעצמה אותה לא קיבלו חלק מהן שנים רבות.

נכון, היו בקבוצה גם דברים שאתגרו את הפמיניזם האורתודוכסי. הקבוצה מתוקף היותה סובלנית לכל פמיניזם דתי הכילה גם דתיות שאינן אורתודוכסיות. פמיניסטיות רפורמיות ,קונסרבטיביות ורוחניות מצאו את עצמן ביתר קלות בתוך הקבוצה. אחרי הכל יותר קל לתקוף את השוביניזם הדתי כשאינך צריכה להתעורר מחר לתפילה במניין שבו שוב לא סופרים אותך.

בצורה דומה הרבה נשים וגברים להט"בים מצאו לעצמם בית בקבוצה שהיתה סובלנית ומכילה.

נשים הלכתיות רבות חשו בסופו של דבר כי הקבוצה אינה מכילה אותן ואף מאפשרת לעיתים לעג ולגלוג על הערכים המקודשים להן. דבר שהוביל , בסופו של דבר להקמת קבוצת בת- פמיניסטיות הלכתיות.

לעיתים אנו חיים כל ימינו בבועה דתית שחושבת כמונו ומתנהגת כמונו. ואנו סבורים שרוב הציבור הדתי דומה לנו.

אני לא יודעת אם רובו של הציבור שמרן יותר, מקובע יותר או פתוח ומוכן לשמוע ולקבל חידושים.

נדמה לי שרוב השיח בקבוצת הפמיניסטיות הדתיות נמצא בגל השלישי של הפמינזם , שהוא השיח הפרוגרסיבי הנפוץ בפמיניזם כיום – הפמינזם הרדיקלי מבית היוצר של קתרין מקינון.  זהו שיח של חתירה לפירוק מאזן הכוחות וביטול מוסדות תרבותיים כניסיון של תרבות גברית לשלוט בנשים.

מובן ששיח כזה יעורר כל הזמן פיצוץ מול הדת וההלכה היהודית בהיותן מוסד שכזה.

מעט מהשמחים על פירוק הקבוצה הבינו זאת מזמן.

עם כל זאת, נדמה לי שגם הקבוצות הדתיות הפמיניסטיות הפחות רדיקליות יברכו על ההישגים שהקבוצה גרמה להם ישירות או בעקיפין.

האם הקבוצה ומושגיה פרצו גם מעבר לקטמון ובנותיה? מסופקתני.

האם הקבוצה שינתה ולו במעט את השיח הדתי? נדמה לי שכן.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן