מבצע "שומר החומות" שהגיע לסיומו לפני ימים ספורים, למרות ההישגים הצבאיים שנרשמו במהלכו, מחייב את מערכת הביטחון לבצע הליך סדור ושיטתי של הערכה רטרוספקטיבית ביחס למדיניות שננקטה מול הארגון לאורך השנים. זאת במיוחד בכל הקשור לכשלים שבוצעו על ידי ישראל מול חמאס - בין במעשה ובין במחדל, שהביאו בסופו של דבר לצמיחתה של מפלצת טרור ברצועת עזה.
הליך זה מתחייב מן הצורך להפיק לקחים במיוחד במגמה למנוע במעלה הדרך את התעצמותה הצבאית המחודשת של חמאס ולסכל בכך את יכולתה להציב שוב איום על ישראל.
הפעולה הצבאית הישראלית ברצועת עזה חשפה משגה באופן התנהלותה של ישראל מול חמאס בשנים שמאז מבצע "צוק איתן" ב-2014. בפרק זמן זה נקטה מערכת הביטחון מול רצועת עזה מדיניות שהתאפיינה בהכלה תוך מאמץ לשמור ככל האפשר על מצב של רגיעה והימנעות מהפעלה בהיקף נרחב של כוח צבאי מחשש שתביא להסלמה רבתי במצב.
תוצאות מבצע "שומר החומות"צילום: Atia Mohammed/Flash90
למעשה, הסכינה ישראל בתקופה זאת עם קיומו של שלטון חמאס ברצועת עזה וקיבלה אותו כעובדה מוגמרת. במסגרת זאת אפשרה מערכת הביטחון הזרמה שוטפת של סחורות וסיוע הומניטארי כמו גם העברה של תמיכות כספיות באמצעות השליח המיוחד של קטאר, השגריר מחמד אל-עמדי, שמגיע לרצועת עזה לעיתים קרובות כשהוא נושא עמו מזוודות עמוסות במילוני דולרים. חלק מן הכספים זלג באופן ודאי לקופת חמאס ונוצל על ידו למימון ההתעצמות הצבאית.
ביסוד המדיניות הישראלית עמדה החתירה למנוע תרחישי הסלמה והעדפת רגיעה על הכרעה. מבחינתה של ישראל עמדה הצבת ההיערכות הצבאית מול האתגרים הביטחוניים המאיימים מצפון - חיזבאללה בלבנון וההתבססות האיראנית בסוריה בראש סדר הקדימויות.
מעבר לכך, עניינה של ישראל בשימור שלטון חמאס שירת לאורך השנים את המדיניות הישראלית שנמנעה מהתנעה מחודשת של התהליך המדיני. זאת נוכח חוסר יכולתו של מחמוד עבאס להתייצב מחדש למשא ומתן המדיני כאשר הוא מייצג כ"ברווז צולע" חלק אחד בלבד של המערכת הפלסטינית.
אם יוסכם בעקבות המבצע הצבאי כי הסיוע לאוכלוסייה ברצועת עזה יתבצע באחריות הרשות הפלסטינית, עשוי הדבר לתרום לשיפור מעמדו של מחמוד עבאס, שנדחק בשנים האחרונות לקרן זווית. זאת גם נוכח החולשה הפוקדת את תנועת פת"ח כפי שהיא באה לידי ביטוי בחילוקי דעות פנימיים, באופן שהוביל להתייצבותה בבחירות שנדחו למועצה המחוקקת הפלסטינית בשלוש רשימות נפרדות.
יותר מ-40 שנה של כשלים ישראליים מול הפלשתינים
במבט לאחור דומה ש"החטא הקדמון" במדיניות הישראלית התרחש כבר בשנת 1979. מערכת הביטחון נתנה באותה שנה היתר לפעילותה של אגודה שנשאה את השם "אל-מג'מע אל-אסלאמי" (המרכז האסלאמי), בראשה עמד שיח' אחמד יאסין. מתן ההיתר התבסס על מטרותיה המוצהרות של האגודה, שנראו תמימות למדיי והתמקדו בקידום מערכת ה"דעוה" שבמרכזה פעילות דתית-חברתית.
בשנות השמונים התנהלו ברצועה מאבקי כוח אלימים שלוו בשפיכות דמים בין "אל-מג'מע אל אסלאמי" לבין פת"ח וארגוני השמאל הפלסטיניים. רק לאחר התערבות פעילה מצד המנהל האזרחי הישראלי שככה המתיחות והושגה רגיעה בעימות ביניהם.
ימים אחדים לאחר פרוץ האינתיפאדה, ב-14 בדצמבר 1987, הוקם חמאס. השיח' יאסין ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו, שאליה שאף ואולי גם תכנן, להקים את הארגון החדש, שהביא לידי ביטוי העתקה של מרכז הכובד בפעילות הזרם האסלאמי הרדיקלי ברצועת עזה מ"דעוה" ל"ג'יהאד". התפתחות זאת הייתה תוצאה ישירה של הכשל הישראלי כפי שבא לידי ביטוי שמונה שנים קודם לכן במתן ההיתר לפעילות "אל-מג'מע אל-אסלאמי".
משגה נוסף בדרך ההתנהלות הישראלית התרחש בדצמבר 1992. בתגובה לחטיפה ולרצח של שוטר משמר הגבול, ניסים טולדנו ז"ל, נתקבלה על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, החלטה על גירוש 415 פעילים של חמאס ואל-ג'האד אל-אסלאמי מן השטחים לדרום לבנון. אולם הגירוש שנועד להיות מהלך חד-כיווני וטרמינאלי הפך בפועל להרחקה מוגבלת בזמן. זאת כאשר בתום כשנה שבו המגורשים לשטחים והצמיחו מתוכם דור חדש של הנהגה. בלט בה במיוחד ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, שנמנה על החבורה המצומצמת בראשותו של שיח' יאסין, שעמדה ליד ערש לידתה של חמאס.
חזרתם של המגורשים העניקה תנופה מחודשת לפעילות חמאס ותרמה לעליית המורל והמוטיבציה של פעיליו. בראיה לאחור אין ספק שמדובר במקרה זה במשגה אסטרטגי מבחינתה של ישראל.
כך גם מימוש ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005, שמהווה משגה אסטרטגי נוסף שבוצע על ידי ישראל. פינויים של כ-8,000 מתנחלים מרצועת עזה נעשה כמהלך חד-צדדי וללא תיאום עם הרשות הפלסטינית, שתפקדה כגורם השלטוני ברצועה באותה עת, או מתוקף של הסכם עמה. הוא המחיש ללא ספק קוצר ראות מצד ישראל ביחס להשלכות השליליות שעלולות להיות לו בהמשך.
גוש קטיףצילום: MARK NEYMAN, לעמ
גם האישור הישראלי שניתן חודשים אחדים לאחר מכן, בינואר 2006, לקיום בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית במזרח ירושלים, אמנם בהליך מיוחד של מעין הצבעה בתיבות דואר, היה בגדר משגה נוסף מבחינתה של ישראל. בבחירות אלה זכתה חמאס ברוב המושבים בפרלמנט הפלסטיני, והקימה בעקבותיהן ממשלת אחדות לאומית בראשה עמד איסמאעיל הנייה, המכהן בשנים האחרונות כראש הלשכה המדינית של חמאס.
הניצחון בבחירות הכשיר מבחינת חמאס את הקרקע לנקיטת המהלך הדרמטי של סילוק הרשות הפלסטינית מן הרצועה ביוני 2007. תוך שימוש באמצעים כוחניים ואלימים השתלטה חמאס באופן מוחלט על האזור. התפתחות זאת הייתה בעלת משמעות אסטרטגית בעייתית ביותר מבחינתה של ישראל. זאת משום שהביאה להתבססות ישות אסלאמית קיצונית וטרוריסטית ברצועת עזה, שהציבה עליה איום ביטחוני מתמשך.
מה צריך להיות הצעד הבא של ישראל?
בעקבות מבצע "שומר החומות" מחויבת ישראל לנקוט אסטרטגיה חדשה מול שלטון חמאס ברצועת עזה. זאת תוך הפקת הלקחים מכשלי העבר ומיקוד הפעילות במאמץ לסכל התעצמות צבאית מחודשת של הארגון. על ישראל לנקוט גישה נחושה ולהגיב במכה צבאית חזקה ומיידית על כל התגרות מצד חמאס ויתר הארגונים הפלסטיניים הפועלים ברצועה.
בכל הקשור לחידוש העברתו של סיוע אזרחי הומניטרי לאוכלוסייה בעזה, על ישראל לעמוד על כך שיתבצע באמצעות הרשות הפלסטינית כגורם אחראי בלעדי ובפיקוח הדוק מצד מדינות ערביות (מצרים) והקהילה הבין-לאומית (ארצות הברית והאו"ם). יש גם לפעול במאמץ למנוע מחמאס תפקיד כלשהו בתחום זה.
באופן התנהלותה מול רצועת עזה חייבת ישראל למנוע חזרה למודל המוכר של פעולה-תגובה שאפיין את היחסים עם חמאס בשנים האחרונות, ולהדגיש במסרי ההסברה שלה כי מעתה ואילך חוקי המשחק השתנו לחלוטין.
אל"ם (במיל') דוד חכם שימש כיועץ לעניינים ערביים לשרי ביטחון, שירת בממשל הישראלי ברצועת עזה והוא מחבר הספר "עזה בגובה העיניים" אודות האינתיפאדה הראשונה.