אסון מירון | אי אפשר לחיות רק על בסיס אמונה בהשגחה

האדם היהודי המאמין רוצה להאמין שיש סדר והיגיון במציאות אבל, פעמים רבות, הוא לא  מצליח להבין סדר זה. ואולי זה בסדר?

חדשות כיפה הרב ירמי סטביסקי 08/05/21 23:13 כו באייר התשפא

אסון מירון | אי אפשר לחיות רק על בסיס אמונה בהשגחה
האסון במירון, צילום: דוד כהן, פלאש 90

בשיחה לתלמידי תיכון הימלפרב לאחר האסון במירון אמר מנהל בית הספר הרב שלומי דנינו: "אני רואה עצמי כאדם דתי ומאמין בקב"ה, אבל אני גם חושב שדברים רעים יכולים להתרחש לאנשים טובים".
החיבור בין שני ההיגדים האלה מהווה לכאורה סתירה פנימית. הקב"ה הרי הבטיח לגמול טוב לאוהביו ולהעניש את הרשעים! המשורר בספר תהילים קובע את רעיון הגמול כעובדה מוגמרת "שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד"! אם האל הוא טוב, ורחום וחנון מדוע הוא לא מגן על עושי דברו?
הרב שלומי יכול היה להסביר מדוע הנהרגים באסון יושבים תחת כנפי השכינה. הוא יכול היה להתעלם מהקושי האמוני ולספר על רמתם הרוחנית הגבוהה של הנהרגים. במקום זאת הוא בחר להציג עולם שהוא לא הרמוני ולא בהכרח מסתדר. עולם שבו לעיתים הכאוס משתלט על החיים וכתוצאה מכך גם אנשים טובים עשויים לסבול על לא עוול בכפיהם. מציאות זו שבה הטובים סובלים "ודרך רשעים צלחה" היא לא פעם מציאות מוגמרת ואכזרית ולא מוטלת עלינו החובה ליפותה. האדם היהודי המאמין רוצה להאמין שיש סדר והיגיון במציאות אבל, פעמים רבות, הוא לא מצליח להבין סדר זה.

היכולת לחיות בשניות זאת, כלומר, במצב תודעתי, אמוני ושכלי מורכב ואף מרובה סתירות היא הכרחית. המורכבות הזאת קיימת בכל כך הרבה מצבים בחיים שלנו. להלן אמנה ארבעה תחומים שבהם אני כאדם דתי ומודרני, חי את השניות ואת המורכבות הזו.
התחום הראשון הוא תחום הדמוקרטיה. כאנשים מודרניים אנחנו מבינים שרק הדמוקרטיה יכולה למנוע שפיכות דמים וטרור כמו זו שראינו בשנים האחרונות בסוריה. הדמוקרטיה, שמאפשרת לנו את השפע הגדול שבתוכו אנחנו חיים איננה המצאה דתית. היא עשוייה להתקיים בצד האמונה הדתית ואף להתכתב איתה. יחד עם זאת יש לתת את הדעת שאימוץ  אורח החיים הדמוקרטי המרבה בזכויות הפרט והמעמיד במרכזו את החופש של האדם הינו אידיאה השונה מזו שמוכתבת בתורה.  

התחום השני הוא העולם המדעי. בזכות ההתקדמות המדעית המרשימה של המאה העשרים אנחנו זוכים לחיים ארוכים וטובים יותר מכל הדורות שקדמו לנו. הפלא העצום של החיסון שהציל רבים מאיתנו ממוות, מהווה הישג מדעי מדהים. עם זאת, תורת האבולוציה המהווה בסיס לחשיבה המדעית המודרנית עומדת בסתירה, לפחות במבט ראשון, לסיפור בריאת האדם בספר בראשית.  

התחום השלישי הוא תחום המיניות. המציאות של משיכה מינית לבני אותו המין שאינה מאפשרת הקמת משפחה מסורתית היא עובדה מדעית. מצד שני, התורה אוסרת על קיום יחסי אישות בין בני אותו המין. אדם מאמין המכיר את המציאות של הקהילה הלהטב"ית מוצא את עצמו בסבך של שאלות ותהיות לגבי הניסיונות והקשיים שבהם מעמיד הקב"ה את האדם.  

התחום הרביעי הוא הסוד הנפלא של הקמת מדינת ישראל. התשתית הפוליטית שעליה התבססה המדינה היא תשתית פוליטית חילונית. רוב רובו של העולם התורני לא הצטרף לתנועה הציונית מכיוון שלא האמין שניתן להיות שותפים למפעל שאינו דתי. העובדה, היא ש"ראשית צמיחת גאולתנו" התממשה, ברובה על ידי חלוצים שמרדו במוסכמות הדתיות, מהווה פרדוקס בחשיבה הדתית שלנו. הרב קוק זצ"ל הוא מהרבנים היחידים שהצליח לחיות במורכבות זאת, לאמץ, לעודד, לאהוב את החלוצים ולראות בהם מגשימיה של הגאולה האלוקית.

הניסיון הדתי לבנות עולם דתי ורוחני שמצליח "לסדר" את כל המציאות בתוך מבנים יציבים וטוטליים הפותרים את כל שאלות החיים, אינה יכולה להתקיים לעד. המציאות עצמה חזקה מכל מבנה דתי מקובע. השניות חובקת אותנו כמעט בכל צמתי החיים שלנו.  

אחזור לאסון במירון. האסון פגע באנשים טהורים ויראי שמים וניכר כי ניתן לומר שהיתה זו גזירה משמים. אולם, אין ספק שאת הגזירה הזו ניתן היה למנוע!  בזמנו זכיתי ללכת עם בני להלוויה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בשלב מסוים הבנתי שמסע ההלווייה הופך לדחוס ומסוכן יותר ויותר בשל נהירתם של אנשים רבים לכיוון הארון. מיד אמרתי לבני שזכינו ללוות את הרב עובדיה וכעת אנחנו הולכים הביתה כדי שלא ניפגע. לו חס ושלום היה בני נהרג [ורק בנס לא התרחש שם אסון] לא יכולתי להגיד שידיי לא שפכו את הדם. לא שמעתי עדיין ולו קול אחד ברור של לקיחת אחריות על האירוע במירון מצד המארגנים.
מובן, חייבים להגיד בקול רם וברור צלול שהקב"ה הוא המלך, הוא השולט. אך יחד עם זאת חייבים להבהיר לעצמנו שהקב"ה מצפה מאיתנו שניקח אחריות על חיינו ועל בטחוננו ונפעל בהתאם. התורה חייבה אותנו להקפיד הקפדה יתירה בדיני פיקוח נפש ואת האחריות על המעשים שלנו אנחנו לא יכולים להטיל על ריבונו של עולם.
היכולת לחיות במציאות מורכבת שיש בה סתירות, ולהיות מודע אליהם היא חלק אימננטי מחיים במאה העשרים ואחת בעולם כולו ואחת כמה וכמה במדינת ישראל. עלינו ללמוד להרחיב את המושגים האמוניים ואת האיזון הנכון שבין אמונה וביטחון ובין ציפייה לגאולה פאסיבית מול לקיחת אחריות על החיים עצמם, כדי לחיות חיים אמוניים וגשמיים מתוקנים.