בינואר 2018 הכריזה חברת הכנסת תמר זנדברג על התמודדותה לראשות מרצ. בראיון הזנקת הקמפיין שלה לראשות המפלגה, הצהירה זנדברג שהיא מכוונת להחזיר את מרצ לממשלה ומיד נשאלה שאלה מכשילה. האם תהיה מוכנה לשבת גם עם ליברמן בממשלה. ובכן, זנדברג לא התבלבלה. היא איחלה לליברמן לא לעבור את אחוז החסימה, היא טענה שהוא אחד הגורמים המושחתים והגזענים בכנסת, אבל באותה נשימה הצהירה שאם תתאפשר ממשלת שמאל-מרכז "מלא מלא" כמו שאומרים היום וליברמן החד ספרתי יהיה הסרח העודף בדרך, צריך יהיה לבלוע את הצפרדע. "אין לשמאל פריבילגיה לוותר על הקמת ממשלה והחלפת השלטון בגלל ליברמן" טענה. אני האמנתי גם אז שזנדברג צודקת, אך במבחן התוצאה זנדברג התבררה כנביאה של ממש.
למרות זאת, מטר ירד עליה בעקבות ההתבטאות הזאת. יו"ר מרצ דאז, זהבה גלאון, טענה שזנדברג הדיחה את האידאולוגיה של מרצ באסלה. "למה בחרת בידית הקטנה" תהתה גלאון, "תצהירי על ישיבה עם בן גביר וזהו" אמרה ליריבתה. הורוביץ, שלימים החליף את זנדברג, התחייב כי לעומתה הוא לא מוכן לשמוע על ישיבה עם ליברמן.
במבחן הזמן, קל מידי לחבוט בשמאל בהקשר הזה, אבל חשבון הנפש הזה מחייב גם את הימין, הציונות הדתית והמפלגות החרדיות שהסכים להכיל בדום שתיקה ואף בעידוד את ההתבטאויות השערורתיות של ליברמן כל עוד נספר אוטומטית בגוש הימין.
מבחינת הימין והחרדים זאת אותה הצביעות, אבל הפוך, כשהאש כוונה כלפי הציבור הערבי בישראל, היה ליברמן שותף לגיטימי, אך כעת הזעזוע עמוק. צייצני הימין נהנים להקפיץ מהארכיון אמירות מזעזעות של ליברמן, כאילו קטעי הארכיון האלה מעידים רק על השמאל. ממש לא, קטעי הארכיון האלו מעידים בראש ובראשונה על מי שאימצו את התרבות הפוליטית הזאת לחיקם וכעת אוכלים את הדייסה שבישלו. מי ששתק כשליברמן קרא לגרש את אזרחי ישראל הערבים או לשפוט ח"כים ערבים 'כמו בנירנברג' נתן אור ירוק לסיפורי המריצה והמזבלה. מי ששותק היום הוא צבוע ומי ששתק אז, היום צריך לא רק להזדעזע אלא גם להכות על חטא. שלוש שנים חלפו מאז אותה הצהרה של זנדברג וליברמן החליף את המטרה. ההסתה אותה ההסתה, השיטה אותה השיטה, אך את הציבור הערבי החליף הציבור החרדי.
כמה שנאה.
— אריאל אלחרר (@ariel_elharar_) March 13, 2021
אני ישלח את החרדים יחד עם ביבי על מריצה אחת למזבלה טובה. pic.twitter.com/RhRdHUs2Hh
שהתבקשתי לכתוב מאמר לאתר 'כיפה' חשבתי הרבה מה לכתוב. ביקשתי לנסות להעביר באמצעות ליברמן מסר מורכב, אז תקראו לאט ובזהירות כי פה אני לא קובע מי צודק ומי טועה אלא פשוט אומר שלא הכל בפוליטיקה חייב להיות שחור ולבן. הדיון שלנו צריך להיות על גבולות הגזרה ולתהות בינינו מה גודל הפשרה. על מה מותר להתפשר ועל מה אסור - מה הם קווי היסוד. בקלפי עלינו להצביע למפלגה שאנחנו הכי מאמינים בה, לא לבצע בחירות אסטרטגיות. הפוליטיקאים שבהם בחרנו הם אלו שיצטרכו לעשות פשרות בשביל מטרה גדולה יותר והם יצטרכו לקבוע את גבולות הגזרה שלהם. תשאלו את זנדברג, לפעמים אפשר להתנער מפוליטיקאי ולהסכים לבלוע את הצפרדע בשל פשרה גדולה יותר. אבל, חיבוק הדוב המלטף שליברמן זוכה בו בכל פעם מכיוון אחר מוכיח לו שכך אפשר להתנהג, שלהסתה אין מחיר פעם אלה יחבקו אותך ויקראו לך אמיץ ופעם אלה. כשתקרא לזרוק את החרדים למזבלה יהיה מחנה פוליטי שישתוק, כשתקרא לגרש את הערבים יהיה מחנה פוליטי אחר שיעלים עין. הפוליטיקה שלנו הפכה לשחור ולבן בה כל אחד יכול לבצע פליק פלאק וכל מצביע הוא אסטרטג.
אחת הטענות שמנסות לסנגר על הפליק פלאק גורסת כי ליברמן כלל אינו מסית נגד החרדים כפי שהסית נגד הערבים, אלא רק מעלה טענות אודות כוחם הבלתי פרופורציונאלי. ובכן, האמירה הזאת היא כבר צביעות כפולה ומכופלת. בואו נצלול יחד להתנהלות ליברמן בחצי השנה האחרונה. בספטמבר 2020 קרא ליברמן "לא לציית להנחיות הממשלה" באשר לסגר והנחיות הקורונה. באוקטובר 2020, חודש לאחר מכן, הצהירה בגאווה חברת מפלגתו של ליברמן, ח"כ יוליה מלינובסקי, כי הפרה הנחיות וכי "היא לא צריכה לשבת בכלא". נראה כי הנחיות הקורונה הן לא בדיוק הדגל האידאולוגי של ישראל ביתנו, להיפך, הם מפקפקים בהם וקוראים להפר אותם. אך במקביל להתנהלות הציבורית של ישראל ביתנו בנושא הזה, טוען ליברמן כי הציבור החרדי מחולל תחלואה בהפרת הנחיות, עושים ככל העולה על רוחם ומקיימים מדינה בתוך מדינה. ישנה סתירה קלה בין הדברים, הלא כן?
כאשר קמפיין ליברמן עושה דין אחד לציבור הכללי ודין אחר לציבור החרדי - אג'נדת שלטון החוק, הציות להנחיות או האסכולה המדעית לא כל כך על השולחן, מה שנשאר זה אך ורק מתקפה ברוטאלית נגד ציבור בישראל, כיאה לליברמן. ומה לגבי צביעותם של הנאבקים בשחיתות שמעלים על נס מפלגה שרשמה פרשת שחיתות על שמה ושלחה שני חברי כנסת לכלא רק בעשור האחרון, את זה כבר הטקסט צר מלהכיל.
אלעד וולף הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה. מגיש את את הפודקאסט "עדכוני תקשורת - הפודקאסט הפוליטי"