סגור

מה יש לנו נגד שיח הזכויות במשפחה?

"איננו רוצים בית המהווה זירת מאבק. אנו רוצים לחיות במשפחה, בה כל אחד רואה את האחרים, מכיר בצרכים הייחודיים שלהם ומכיר בכך שצרכים אלו ראויים להתממש במידת האפשר" | הרב עזריאל אריאל על "שיח הזכויות"

הרב עזריאל אריאל
כט בשבט התשפא
,
11 בפברואר, 2021 11:01
אילוסטרציה

אילוסטרציהצילום: shutterstock

בעשרות השנים האחרונות, תופס "שיח הזכויות" מקום מרכזי בעולם המערבי כולו, ובעקבותיו גם במדינת ישראל.

ישנם תחומי חיים בהם מערכת מושגית זו היא מתאימה. כך זה במערכות כלכליות ומסחריות. גם ההלכה מכירה בזכויות ממוניות, וכל מי שלומד בישיבה מכיר את צורת החשיבה הזאת. אם כך, מדוע לא נשתמש במונחים של 'זכויות' גם בתוך המשפחה? זכויות האישה, הבעל, הילדים, ההורים?

לשם כך עלינו לעמוד על התשתית של שיח הזכויות. הוא לא נולד "סתם כך". במחצית הראשונה של המאה העשרים היו בעולם משטרים רצחניים שאחזו באידיאולוגיה קולקטיביסטית קיצונית: היו אלו הנאצים מצד אחד והקומוניסטים מצד שני. שיח הזכויות בא להגן על האנושות מפני תפיסות כאלה, ובצדק. הוא מאס באידיאולוגיה של חובות ושעבוד המוחקת את הפרט והכשירה משטרים של רשע ועריצות. במקומה הוא בחר באידיאולוגיה של זכויות ושל חירות אישית. אבל הוא הלך לקיצוניות ההפוכה: לאינדיבידואליזם קיצוני. 

תורת ישראל אוחזת בדרך שלישית: אורגניזם. היחיד הוא איבר בגופה של החברה – תהיה זו המשפחה, הקהילה או האומה, כאשר בין חבריה נוצר קשר של ברית. תפיסת עולם אינדיבידואליסטית קיצונית מעלה על נס את החופש האישי, ואילו תפיסת עולם אורגנית, מדגישה הרבה יותר את הערך ואת הצורך בשייכות. מערכת היחסים הבין-אישית בתפיסה האינדיבידואליסטית נוטה להיות תחרותית ולהדגיש מתוך כך את הצורך בשוויון, בעוד התפיסה האורגנית מעודדת שיתוף פעולה מתוך מודעות לשונות שבין הפרטים ועל ההשלמה ההדדית שהיא יוצרת.

הבדלים אלו בין הגישות מקרינים על אופיו של המוסר החברתי. בזמן שהאינדיבידואליזם חותר לצדק סימטרי, האורגניזם דוגל בהגינות, גם אם היא א-סימטרית; כאשר כולם רואים את עצמם כנושאים באחריות לסייע לו לממש את מה שהוא ראוי לו. ועל כן, המניע נשען פחות על תודעה של זכות וחובה והרבה יותר על תודעה של אמון, נאמנות ואכפתיות הדדית. 

באיזו משפחה היינו רוצים לחיות? בתא משפחתי קולקטיביסטי, בו שליט/ים יחיד/ים רומס/ים את כולם – גם אם הוא עושה את זה למען מטרות נעלות – אנו לא מוכנים לחיות. בחדר הטיפולים אני יכול לפגוש את ה"שריטות" העמוקות שהתפתחו אצל מי שגדל במקום בו יש רק חובות ואין שום מקום לרצון האישי. גם לא נרצה לחיות במשק בית אינדיבידואליסטי, בו כל אחד שקוע בעצמו ותובע את זכויותיו – מבעלה, מאשתו, מהוריו או מילדיו.

איננו רוצים בית המהווה זירת מאבק. אנו רוצים לחיות במשפחה, בה כל אחד רואה את האחרים, מכיר בצרכים הייחודיים שלהם ומכיר בכך שצרכים אלו ראויים להתממש במידת האפשר. אנו רוצים לחיות בבית בו כל אחד פועל מתוך אהבה עצמית לצד אהבת הזולת. אנו שמחים לקיים בינינו שיח שיתופי החותר לפתרון הנותן מענה מרבי לכל הצדדים, בהיותם "ראויים לטוב". 

בימים טרופים אלו, האם לא היה טוב יותר ליצור שיח כזה גם ברמה הלאומית?

הכותב עומד בראש מרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
11.02.2021

1. שאלה לכותב (יהודי פשוט )

זה יפה אבל מה עושים כשאחד מבני הזוג לא מתנהל כך, והוא תובעני? מה יכול/ה בן הזוג השני לעשות?

דווח על תגובה לא ראויה
11.02.2021

2. לפעמים שינוי אצל אח מבני הזוג גורר שינוי אצל השני (עזריאל אריאל)

אין פתרון קסם אחיד לכולם.
העצה הראשונה היא לפנות לצד התובעני בזמן בו אין מתח ולשאול אותו באמפתיה על הצרכים שלו. "שיח הראויות" יכול ליצור "בריאות מדבקת".
אם זה לא עובד, אפשר לפנות לייעוץ זוגי; ואם בן הזוג מסרב להצטרף, אפשר ללכת לבד. במקרים רבים יש כוח בידיו של אחד מבני הזוג לחולל את השינוי דרך שינוי שהוא עושה בתוכו.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

גדעון סער באולפן כיפה צילום: כיפה

סער מבטיח כי גם אם ביידן יתנגד לבנייה בירושלים: "אנחנו צריכים לעמוד על הזכויות שלנו"

קרא עוד