כמה הערות על מערכת החינוך:
- מערכת החינוך היא לא כמו אף מערכת בישראל. הפעלה או השבתה שלה משפיעות ישירות על מאות אלפי משפחות בישראל. אין שום מערכת שדומה להפעלה של מערכת החינוך, ומראש כל ניסיון להשוות בינה לבין מערכות אחרות נידון לכשלון.
כשמערכת החינוך לא פועלת – הילדים לא הולכים לגנים ולבתי הספר ונשארים בבית. מדובר ב-2.2 מליון ילדים. למרבה המזל הילדים האלה לא גדלים בג'ונגל אלא בתוך משפחות שאוהבות אותם ודואגות להם. למעשה, הם הסיבה שההורים שלהם ממשיכים לתפקד יום-יום, גם כשקשה להם מאוד, ותאמינו לי, השנה הזאת קשה להם מאוד.
- למערכת החינוך יש כמה תפקידים. תפקיד אחד הוא ללמד ולחנך את הילדים. לכל גיל יש את הפדגוגיה המתאימה לו, את התכנים המתאימים לו, וכולנו ערים לעובדה שלא כל ההורים יודעים ללמד את הילדים שלהם – לקרוא או לספור, פיזיקה או ספרות. וטוב שכך. תפקיד נוסף של מערכת החינוך הוא ביצירת מערכת חברתית והתנהגותית, בה ילדים מתרגלים איך זה להיות ולפעול בתוך חברה, והם לומדים ומשייפים את הכישורים החברתיים והרגשיים שלהם בעזרת המורים שמובילים אותם שם יד ביד.
- אבל למערכת החינוך יש עוד תפקיד חשוב – והוא לתת מסגרת, כי מסגרת היא גם יסוד חשוב בחיים של כולנו, וגם – מסגרת חינוכית היא מה שמאפשר להורים לצאת לעבוד. כן, מותר להגיד את זה. לא, מורים הם לא בייביסיטר, אבל נוכחות שלהם במסגרת בהחלט מאפשרת להורים לצאת לעבודה ולגרום לשאר המשק לפעול. אגב, גם הורים הם לא בייביסיטר, אבל שנים רבות הם לגמרי משמשים ככאלה. זה חלק מהתפקיד. זו לא מילה גסה ולא מילת גנאי. חלק מהתפקיד ההורי, וגם חלק מתפקיד המורים והגננות - הוא לשמור על הילדים.
- בניגוד למה שמערכת החינוך אוהבת לחשוב, צרכים של ילדים בני 3 הם לא כמו צרכים של ילדים בני 18. הצרכים הפדגוגיים שונים בגילאים האלה, הצרכים הרגשיים שונים בגילאים האלה, וכך שונים גם תפקידי המורים והגננות. אף אחד לא חושב שגננת יכולה ללמד בתיכון או שמורה שמגישה לבגרות במתמטיקה יכולה ללמד בגן טרום חובה. לכולנו ברור שמדובר בשני מקצועות שונים שדורשים כישורים שונים. אז למה מישהו בעולם חושב שלוח החופשות של ילדים בטרום חובה צריך להיות זהה ללוח החופשות של נער בן 13 או נערה בת 18? למה מקבלי החלטות חושבים שלמידה בזום הגיונית לילדים בני 3 ולילדים בני 17 באותה מידה?
- בניגוד לכל מערכת אחרת – מערכת החינוך היא לא מערכת סגורה. היא נכנסת אלינו הביתה, כל יום, כל היום. כשהילדים שלנו עוברים משהו בבית הספר או בגן, הם חוזרים אחר כך הביתה – ואנחנו כלי הקיבול שלהם. בשנה האחרונה זה מועצם פי אלף. בית הספר נכנס אלינו הביתה. מילולית. המורה מלמדת על שולחן האוכל שלנו, במרחב המשפחתי שלנו. הילדים מביאים הביתה לא רק את החוויות והלמידה מהלימודים, אלא את המורים עצמם. אי אפשר יותר להגיד להורים שהם לא חלק או שיישארו בחוץ. כולנו בפנים. כן, גם ההורים.
- מורים הם הנכס הכי חשוב ויקר של מערכת החינוך. אליהם אנחנו שולחים את הילדים שלנו, הדבר שהכי יקר בחיים שלנו – כל בוקר. מורים הם גם אלה שגורמים למערכת הזו לפעול. למערכת על כל חלקיה – הפדגוגיים, הרגשיים, החברתיים, המערכתיים. רוב הזמן התפקיד שלהם הוא בעיקר חינוכי, פדגוגי, חברתי. לפעמים התפקיד שלהם הוא קיום המסגרת. זה לא עושה אותם פחות מוערכים או ראויים, בשום היבט שהוא.
- כמעט שנה לתוך הקורונה וקברניטי המערכת שכחו מה התפקיד שלה. חינוך? הצחקתם אותם. מענים חברתיים ורגשיים? עניין שולי. פדגוגיה שעובדת בזום – אחלה, ומה שלא – לא מעניין. לאף אחד לא אכפת מילדי כיתות ה'-י' שיושבים כבר כמעט שנה בבית והנפש שלהם קמלה. מקבלי ההחלטות אפילו לא טורחים להזכיר את הגילאים האלה בדיונים שלהם. מנהלי בתי הספר כמעט ולא זועקים את זעקתם. אין יושר במערכת ואף אחד שם לא מוכן להודות שלקרוא "גן" לימים שבהם הורים מראים לבני ה-3 בסמארטפון שלהם סרטון של דקה עם הגננת – מרגיש יותר כמו לקלף גלד.
- מערכת החינוך הפכה להיות ארגון העסקה של מורים, שכל מטרתו הוא לשמר את תנאי העבודה שלהם. אף אחד לא נותן קונטרה. אף אחד לא מוכן לחשוב על דרכים אחרות להפעיל את מערכת החינוך. אף אחד לא מדבר על הילדים. ההורים גמורים כבר ממזמן, שרי החינוך מעולם לא הצליחו לעמוד מול הארגונים, ומקבלי ההחלטות כבר מזמן לא ראו איך נראה בית עם ילדים קטנים כשהם חייבים גם לעמוד במטלות ויעדים מתוך אותו מרחב שבו שלושה ילדים ושני מבוגרים מנסים לצעוק יותר חזק בזום כדי שהם לא ייעלמו לתוך הקוביות השחורות.
- מישהו, באמת שכבר אין לי מושג מי, צריך להסתכל על הילדים שלנו. לחשוב אחרת על איך נראים לימודים, על איך נראה חינוך. להגיד איך כן אפשר לחזור ללימודים, על איך כן אפשר להחזיר מסגרת, על איך כן אפשר לתת מענה רגשי לילדים שהמערכת שכחה בתקופה הזו.
- וצריך גם לדעת להגיד איך לא – להגיד שלא נכון לקרוא לסרטון של חמש דקות "יום לימודים", להגיד שלא מקובל על אנשי החינוך שלוח החופשות הוא הערך היחיד במערכת החינוך, ובעיקר צריך לא לשפוך את התינוק עם המים: הגיע הזמן לנתק את הקשר בין הפעלת מערכת החינוך לתנאי ההעסקה של המורים. ויפה זום אחד קודם.