שוב הקלחת הפוליטית הפנים ציונית דתית רועשת וגועשת. עוד פעם נשמעות מגוון הדעות ביחס למבנה הייצוגי הפוליטי שלנו. בכדי לגבש עמדה חייבים קודם כל לברר מה מטרת ההתארגנות המפלגתית, ומתוך כך להחליט אם כלל צריך מפלגה ציונית דתית.
אילו היה זה מעשי, הייתי אומר שלא צריך מפלגה כזו. הציונות הדתית חרטה על דגלה השתייכות לכלל האומה ובקשה להשתלב בחזית העשייה בכל התחומים. אילו היה זה אפשרי הייתי רוצה שתהיה תנועה, ולא מפלגה (מלשון פילוג, ומחנאות) ציונית דתית המפיצה את רעיונות הציונות הדתית ופועלת למען קידום ערכיה בעד חברה בריאה ומוסרית בדרך התורה, אחדות העם ויישוב הארץ, וכל מה שיחזק את מדינת ישראל ותהליך שיבת ציון בצדדים הרוחניים ופיזיים ונציגי התנועה יכלו להשתלב בעשייה הפוליטית בשלל המפלגות בכנסת ישראל.
אבל במציאות זה לא עובד כך. מאבק רוחני תרבותי מתנהל במדינת ישראל. תמים יהיה לחשוב שללא ביצור החקיקה למען הצביון היהודי של מדינת ישראל נוכל להבטיח את המשך מדינת ישראל כמדינה יהודית (לא באופייה, אם אין שבת, ואין משפחה יהודית, ואפילו לא מבחינה דמוגרפית אם יבוטל חוק השבות או קבלת גיור רפורמי).
בפועל מתברר שנציג סרוג בתוככי מפלגות שונות לעיתים קרובות מדי מאמץ את רוח ודין המפלגה ולא מקדם בנאמנות והתמדה את ערכי הציונות הדתית. על כן חייבת להיות מפלגה ציונית דתית חזקה, מוסרית, יעילה ונאמנה, הקשובה לציבור מצביעיה ופועלת למען ערכי הציונות הדתית.
נפתלי בנט, נציג פוליטי מוכשר, שצמח בציונות הדתית. אמנם קולו נשמע בדברים חשובים, אבל כלליים בלבד, חשוב מאד שהוא ימשיך לפעול למען יעדים אלו אבל אין זה מספיק. אני מבקש לצטט כאן את הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (מתוך מכמני עוזיאל ח"א עמ' תעה): "עבודתנו בהמזרחי נובעת מתוך הכרתנו העמוקה להשלטת הרעיון הציוני והגאולה השלמה. טועים אלה החושבים, שבבניין הארץ והתיישבותה בעבודה מדינית או יישובית גרידא, יגיעו למטרתנו הסופית. קניין הארץ והתיישבותה היא חצי דבר, גוף מוצק שהנשמה היהודית תתלבש ותתגלה בו. וטועים אלה הסוברים, שבישיבתנו בבית המדרש נצא ידי חובתנו לאלוקינו ועמנו. כל העושה חצי דבר, גם חצי דבר אין לו. תחייתנו המלאה לא תקום ולא תהיה אלא בהצטרפות הרמונית של תורה ועבודה, תורה מקורית המצטרפת במעשה בכל ענפי העבודה, תרבות מקורית השואבת את מהותה ממעיני הקודש של האומה".
השאיפה לאחדות, ושילוב כוחות מחלקים אחרים בעם היא ברוכה. ולכן התנועה הציונות הדתית החליטה מתחילת דרכה להיות חלק מהתנועה הציונית שלא כמו אחיותיה החרדיות. בקשנו להשתלב בהנהגה, בבריאות, בכלכלה, בצבא ובכל מערכות המדינה, אך לא תוך טשטוש וויתור על עקרונותינו הערכיות.
היטיב לבטא זאת הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (חמש דרשות עמוד 32): "כדי לבנות את מדינת ישראל צועדים אנו עם כל המפלגות, מפני שמאמינים אנו, כי מדינת ישראל היא הדרך המובילה אל הר המוריה, ומפני שברור לנו, כי לבדנו לא תצליח נסיעתנו בדרך זו לכן מקיימים אנו את ה“ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו הא־להים“. האם פירושו של דבר הוא כי הולכים אנו עם כל אחד ואחד אל הר המוריה, כי מוכנים אנו להרשות לשני הנערים לחלל את קדושת הר המוריה ולהשתחוות לכל הגילולים? לא! כשהדבר נוגע להר המוריה, להלכות אישות, חינוך, לשמירת שבת, למאכלות אסורות, לרבנות ולהוראה, ל'מיהו יהודי' - מצהירים אנו בגאון לשני הנערים, יהיו מי שיהיו בקואליציה אתנו: 'שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה'... אנו משתפים פעולה אתכם בכל המפעלים, אולם אין פשרות בנוגע ל'מקום אשר אמר לו האלוהים'".
מפלגת הבית היהודי הייתה אמורה לייצג בגאון את הגישה הזו. כהמשך לתנועת המזרחי והמפד"ל הותיקים היא היתה אמורה להתחדש, להתרענן ולפעול בכיוון זה. "הבית היהודי החדש" בראשות נפתלי בנט יצר אווירה צעירה ורעננה, אבל אז הרגיש נפתלי שהוא לא רוצה להיות מחויב לשלל הערכים של הציונות הדתית וכרגע יותר חשוב לו להתחבר עם ציבורים יותר רחבים, ואפילו במחיר טשטוש ערכי, ובסופו של דבר נטש באחת את המפלגה. הוא בחר להקים מפלגה שמכריזה בעיקר "ימינה" .(אבל לכאורה גם הליכוד כך, ואולי כיום גם גדעון סער).
בעקבות כל השתלשלות האירועים הבית היהודי, המפלגה נחלשה מאד ואיבדה לגמרי את אימון הציבור. כיום, עם כל מה שקורה במאבק התרבותי -ערכי של המדינה, יש צורך יותר מתמיד להתחזק מחדש לאיחוד הכוחות סביב מנהיגות שלא מגמגמת ויודעת לדבר בשפת הציבור, ללא טשטוש הערכים. אישית, אני רואה את בצלאל סמוטריץ' כאדם המתאים ביותר להנהיג את הנציגות הפוליטית שלנו. חייבים לשקם מיידית את הבית היהודי, להשיב את אימון הציבור על ידי חיבור למפלגה ציונית אחת חזקה, קשובה, מסודרת ואמינה.
אסיים בקריאה של הראי"ה קוק זצ"ל ( אגרות הראיה / כרך ב עמוד רט'): "המזרחי" צריך הוא להכיר בגאון את גדולת תעודתו. לא להיות שמש למפלגה מעשית, פוליטית, קולטורית וכו' ... בשעה שהם נגשים לעבודת- קודש זאת של תחית-האומה, כי אם לתן להתנועה הגדולה, רבת הצבעים ואדירת הפעלים והשאיפות, את דחיפת-חייה היותר עצומה, להוציא את ענין הציוניות מקטנות של מפלגה בודדת, שמהלכה ביחס להאומה כולה הוא סמוי מן העין, לגדלות של תנועת- חיים של הגוי כולו, ההולך בגאון לקראת עתידו הגדול באור פני ד' אלהיו".