פולמוס שמירת הנגיעה: חייבים לצאת מהתיבה

"זה מבלבל כשדברים כאלו יוצאים החוצה ואנחנו כל כך רגילים שזה סגור בתוך תיבה שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה בחוץ" | תגובה לרבנית מלכה פיוטרקובסקי

חדשות כיפה הרב יובל אהלי 19/10/20 14:35 א בחשון התשפא

פולמוס שמירת הנגיעה: חייבים לצאת מהתיבה
קרוב-רחוק, צילום: shutterstock

הרבנית פיוטרקובסקי וד"ר פרינס לא חידשו בעצם שום דבר
אחרי שכבר נכתבו כמה דברים בעניין (גם כאן באתר) שאלתי את עצמי למה הפרק הזה היה דרמטי כל כך? מה נאמר בו שלא ידענו עד היום? מה קרה שם בשיחה שבין הרבנית פיוטרקובסקי לד"ר פרינס שגרם לרבנית ד"ר בן-שעיה לעצור באמצע ההקשבה ולקבוע שהן ערערו "על אבני יסוד בעולמנו האמוני, הדתי והרוחני"?

הרבנית פיוטרקובסקי: יש לבחון איסור נגיעה בזמן נידה
ההצעה של הרבנית פיוטרקובסקי - "ויתור על ערכים של נצח"

וכמו בכל פעם שעולות כותרות אני אוהב לחזור אל "העיתון השבועי" שלנו, אל פרשת השבוע.

על הכל מספרת לנו פרשת נח. על המצב שהוביל למבול, על בניית התיבה, על איסוף החיות לתוכה, על המבול ועוצמתו, על התוצאות שלו ועל שלבי היציאה מהתיבה. על הכל מספרת לנו התורה חוץ מדבר אחד - מה קרה בתוך התיבה.

אנחנו רק יודעים שכשהיה מבול מסביב הייתה משפחה אחת שחיה יחד, בתוך התיבה. אנחנו לא יודעים על מה הם דיברו, אנחנו לא יודעים כמה הם רבו, אנחנו לא יודעים אם הם נהנו או סבלו אבל כמו שלמדנו על בשרנו בחודשים האחרונים להיות סגור עם המשפחה מוליד הרבה רגשות ותחושות, בטח לאורך זמן. 
אבל דווקא השתיקה הזו הובילה לשיח פתוח מאוד של חכמי ישראל ביחס למה התרחש שם. בין אם זו הקביעה שהכניסה לתיבה השפיעה על יחסי המין במשפחתו של נח ובין אם האגדה שמבקשת ללמד אותנו על המחיר ששילם נח כשלא התייחס כיאות לחיות שחיו לצידו [רש"י ז', כ"ג ועיין רש"י ו' י"ח וכן בז', ט"ז]
לאורך כל הדורות חכמי ישראל לא נרתעו מהוצאת נושאים מהמרחב הפרטי אל בית המדרש ומשם אל המרחב הציבורי בין אם מדובר על נושאים כלכליים, מוסריים וכן גם נושאים זוגיים ומיניים. אבני היסוד של עולמנו הדתי והרוחני הן האפשרות לדון על כל נושא מתוך כבוד לדוברת או לדובר, להצליח לחלוק בחריפות אבל גם לתת מקום לדעות שונות בהלכה מתוך תפיסה שמתוך ריבוי הדעות והדרכים מתגלה אלינו אלוהים.
לקראת סופה של הפרשה ניפגש בניסיון של בני האדם לבנות מגדל וראשו בשמיים. ר' אפרים מלונטשיץ בעל 'הכלי יקר' רואה את בלבול השפות לא כעונש אלא דווקא כסיוע של הקב"ה למטרתם: "המה חשבו להעמיד השלום ע"י כנוסם בחושבם כי כנוסם טוב להם, ואני רואה להעמיד השלום על ידי הפיזור, כי הפיזור טוב להם מן הקיבוץ, לפיכך הבה נרדה ונבלה שם שפתם כי עי"ז יתפזרו בהכרח ואז טוב להם ולכל העולם". הניסיון שכל העולם ידבר שפה אחת זו הטעות הבסיסית, דווקא מתוך ריבוי השפות נוצר עולם חדש ולא סתם אותו מקום בו זה קרה נקרא בבל, מקום ייסודו של התלמוד הבבלי ובעצם מקום ייסודו של כל עולם ההלכה.

הרבנית פיוטרקובסקי וד"ר פרינס לא המציאו בעצם שום דבר חדש. כל מי שנמצא בזוגיות מכיר ויודע על ההבדלים שבין מגע של חיבה למגע אחר, כל מי שנשואה שנה או שנתיים מודעת להבחנה שבין מגע מיני ומגע מנחם, בין אינטימיות מינית ואינטימיות זוגית. 
מיכל והרבנית מלכה אמנם לא המציאו את ההבדלים ולא חידשו את זה לעולם, אבל הן נתנו לזה מילים. הן הוציאו את השפה מהתיבה אל החוץ.
וכשדברים כאלו יוצאים החוצה זה מבלבל ואנחנו רגילים כל כך למצב שבו זה סגור בתוך תיבה עד שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה כשזה יוצא החוצה. ופתאום ביד אמנית ולאורך זמן הרבנית פיוטרקובסקי, ד"ר פרינס ועוד שותפות ושותפים לדרך יוצרות שפה חדשה ושיח שנותן לעולם המיניות המשגה ומילים. וזה מבלבל ולא תמיד ברור מיד בהתחלה מה עושים עם זה.

אבל בדיוק כמו נח, חייבים לצאת מהתיבה. והיציאה הזו החוצה, אל אור השמש המטהר יוצרת בהתחלה אתגרים ומשברים. כי יש דברים שלא יכולים להישאר סגורים לאורך זמן והם חייבים לצאת מהתיבה, ולהתחיל לבנות שוב עולם חדש, עולם טוב יותר עם מגוון של שפות.

 

הרב יובל אהלי הוא איש חינוך, מרצה ופעיל חברתי.

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן