בדייט השלישי שלנו יגאל סיפר לי שבשנים האחרונות הוא נוסע לאומן בראש השנה.
לקח לי כמה רגעים לקשר את הבחור מולי לדברים שאמר. הוא- שלא רק שהוא לא נראה נ נח מקפץ, אלא שהספקתי להכיר אותו ולדעת שהוא טיפוס שלא נותן לגורואים או לחוויות רוחניות להשפיע עליו ועבודת השם שלו מונעת מלימוד ועומק- הוא מדבר איתי עכשיו על אומן בראש השנה?
כנראה שהוא ראה את סימני השאלה בעיני כי הוא מיהר להסביר: "פשוט גיליתי שהמקום הזה מביא אותי לשיאים של תפילה שאני לא זוכר שחויתי במקום אחר".
את זה דווקא הבנתי. מניחה שלכל אדם יש את המקום, הזמן או הסיטואציה שמהווים נקודת חיבור לעצמו ולאלוקיו.
סמוך לראש השנה הראשון שלנו כזוג נשוי, אושפזתי במחלקת נשים כי העוברית הקטנה שלנו שקלה בערך קילו וחצי בחודש שמיני. העיכוב הזה בגדילה חייב מעקב צמוד עד לחודש תשיעי מתוך מגמה לילד אותי ולדאוג שהקטנטונת תגדל בחוץ.
אני זוכרת את הטלפונים שיגאל קיבל מחברים שתהו אם הוא מעוניין להצטרף לארוחות או לרכישת הכרטיס והוא מצדו לא ממש יודע מה לומר.
"מה ההתלבטות?" שאלתי אותו
"אני לא יכול לנסוע כשאת כאן, מאושפזת"
"כי מה? אני לא צריכה שיחזיקו לי יד במוניטורים או בבדיקות אולטרסאונד"
"אבל מה... להשאיר אותך כאן חג שלם?"
"במציאות שלנו אנחנו צריכים רק דבר אחד: תפילות. גם ככה בראש השנה נמצאים בבית הכנסת מחצית מהזמן. והתפילות שלך- אתה אמרת- מגיעות לשיאים רק שם. לך לשם. לך ותקרע את השמים".
האמת? הפתעתי את עצמי כי המציאות הבית חולימית יחד עם השתוללות ההורמונים בהריון לא הייתה אמורה להוביל למענה שכלי ורגוע.
בראש השנה ההוא סיימתי כמה ספרי תהילים, אחותי באה להיות איתי על מנת שנערוך עם חברה את סעודות החג והסימנים וכשהתבוננתי בקירות החדר ממיטת האישפוז הרגשתי שאני מבינה מהי תפילה מקירות הלב.
הניתוח הקיסרי נקבע ל-ו תשרי, יגאל חזר מאומן יומיים לפני כן בשביל לקבל לידיו את התינוקת, הקטנה הורודה והצרחנית שלנו, שכל כך התפללנו עליה: טליה. טוב להודות יה.
בשנה שעברה יגאל נמנע מלטוס לבקשתי (כן, חברות, האישור של האישה הכרחי לעניין). הוא נהנה מאוד מראש השנה בבית עם הילדים וכמה חודשים לאחר מכן נסע עם חבר טוב לאיזה סופ"ש באומן, לנשמה. זה היה בערך חמש דקות לפני שהקורונה באה והטריפה פה את הקיום.
הגענו לימי אלול, הקורונה עדיין כאן וסוגיית אומן מכה גלים בתקשורת.
"נו" שאלתי אותו נוכח דיווח חדשותי על נסיונות למציאת מתווה שיאפשר את הטיסה "מה אתה אומר?"
"אני אומר שה'קיבוץ' יכול להתקיים השנה גם פה ובלי להתקבץ"
"מה קיבוץ? אתה כבר לא בגרעין הנח"ל שלך"
"קיבוץ זה לא הקיבוץ של מפא"י. אם כבר מדברים, המונח הגיע מחסידות ברסלב. ההתכנסות של חסידי רבי נחמן באומן נקראת "קיבוץ" במלעיל"
"אז החבר'ה רוצים לנסוע כי יש ערך רוחני להתקבצות הזאת?"
"אני מבין אותם" אמר אישי היקר, "אבל כל מי שהיה באומן יודע שפוטנציאל ההדבקה שם עצום ואם יגידו להם שחס וחלילה אדם אחד ימות בגלל שנדבק ממישהו שהיה שם- אני משוכנע שהם יוותרו ואת כל כוחות הגעגוע לחוויית התפילה הייחודית- יתעלו לטובת תפילות למיגור המגיפה הזו"
"ככה, בלי הזכות של הצדיק רבי נחמן?"
"הזכות של הצדיק תפעל ישועות גם מפה".
חגית ויגאל לוי, גרים בבאר שבע והורים לשניים.