המחנכים אינם עדיפים על הרבנים, הרבנים הם הם המחנכים

רוב הרבנים מוצאים את עצמם עוסקים בנושאים שרחוקים מאוד מהמופשט והנאצל, בפתרון בעיות הלכתיות סבוכות, וכן, גם התמודדות מורכבת ועדינה ועם נפילות הלכתיות לא פשוטות. "היתכן שאבישי מזרחי פספס את כל זה?" | דעה

חדשות כיפה הרב גיא אלאלוף 11/08/20 12:22 כא באב התשפ

המחנכים אינם עדיפים על הרבנים, הרבנים הם הם המחנכים
אילוסטרציה, צילום: shutterstock


"אתה רב, אתה לא תבין את זה", אמר לי נער יקר מבני קהילתי, כששאלתי אותו למה נפלו פניו בתקופה האחרונה. אחר כך הוא פתח את לבו, וסיפר לי כמה הכל קשה לו. קשה לקום בבוקר לתפילה, קשה לעמוד בדרישות של ההורים ושל הישיבה, קשה להשתחרר מהפייסבוק, מהיוטיוב ומהאינסטגרם, וקשה לעזוב את "פאודה" בשביל החברותא בדף היומי במסכת שבת.

"האמת? גם לי קשה", עניתי לו. מה אתה חושב, שאין לי חשק לפעמים לכבות קצת את המוח ולבהות להנאתי באיזה מסך? כשהשעון המעורר מצלצל בצליל צורם כשעוד חושך בחוץ, לא בא לי לכבות אותו ולהסתובב לצד השני? ועוד איך בא. ועוד איך קשה. אבל זה כל העניין, לעמוד מול הקושי, להכיר אותו, ואפילו יותר חשוב - להכיר אותי. רק מכאן והלאה אפשר להתקדם. הנער היה מופתע, "מה, אפילו לרבנים קשה?". כן, אמרתי לו, אתה בחברה טובה. עכשיו, בוא נכין לנו קפה ונדבר על איך מתמודדים.

מחנכים במרחבי התוהו: מדוע המחנכים עדיפים על רבנים?

שיחות כעין זו, היו לי, וכמובן לרוב הרבנים שאני מכיר, למאות ולאלפים. אבל לאבישי מזרחי זה לא מספיק טוב. רבנים, כך הוא אומר, מנותקים מהמציאות. הם עוסקים במופשט ובנאצל, ולכן הם לא רלוונטיים לתלמידים ולקהילותיהם. לכן עדיף מחנכים, ועוד יותר, עדיף מחנכים שיתירו לך לעבור על ההלכה. הם ודאי מחוברים יותר למציאות, וגם בעולם של תוהו ושבירה, יעזרו לך למצוא את מקומך.

כמובן, הדברים הללו משוללים כל קשר למציאות. רוב הרבנים שאני מכיר, בישיבות ובקהילות, מוצאים את עצמם עוסקים בנושאים שרחוקים מאוד מהמופשט והנאצל: בעיות פרנסה וחינוך ילדים, שלום בית,  ליווי משפחות במצוקה כלכלית ונפשית, פתרון בעיות הלכתיות סבוכות, וכן, גם התמודדות מורכבת ועדינה עם נפילות הלכתיות לא פשוטות ועם אנשים שאינם חיים על פי ההלכה. לפעמים אנחנו תומכים כמה שאפשר, לפעמים מעלימים עין, לפעמים מנסים להתקדם ולהרים ראש, ולפעמים מבינים שכרגע זה המצב, ומתמקדים בעניינים אחרים. הכל לפי הזמן והמקום, ובעיקר – לפי האדם. לא פגשתי מקצוע שדורש מורכבות אנושית וגמישות מחשבתית כמו שנדרש מרב קהילה. אין כללים כמעט, אין אף ספר שאתה יכול לפתוח ולמצוא את התשובות לשאלות שלך – כל אדם הוא עולם ומלואו.

היתכן שאבישי מזרחי פספס את כל זה? שמא הוא זה שמנותק מהמציאות, ולא הרבנים איתם הוא באבמשפט? אינני סבור כך. להבנתי, כל דבריו של אבישי מכוונים למקום אחד: הרבנים אמונים על ההלכה. הם באמת מאמינים שאנחנו אמורים לשאוף אל קיום מלא שלה, קלה כחמורה. ואתם, הציבור? בחייאת, אתם יודעים שאתם לא שם. אז תעזבו את זה, תוותרו. מראש תשלימו עם המצב הנוכחי שלכם. תהפכו את המצוי לרצוי, ואת הריאלי לאידיאלי. אל תתנו למישהו להזכיר לכם שאפשר גם לשאוף למשהו מעבר, שגם מתוך התוהו והשבירה (שכולנו נמצאים שם לעתים, גם הרבנים) אפשר להמריא את פסגות רוחניות חדשות. ואפילו אם ניפול ונתרסק, לא נורא, אין מה לפחד – אפשר להתחיל מחדש.

אבישי סיים את דבריו בכך שהמחנך נוגע באהבה בחיים, במציאות הנוכחת, ללא מורא ופחד, ומשם הוא מציב אט אט פיגומים לשמיים. אכן, אבישי, זה מה שאנחנו הרבנים עושים, בתיאור נפלא ומדויק, רק בל נטעה – המחנכים אינם עדיפים על הרבנים, הרבנים הם הם המחנכים. כאז כן עתה, כפי שהיו בכל הדורות. את הפיגומים לשמיים יכול להציב רק מי שכל חייו מכוונים לשם, גם אם רוב זמנו הוא נמצא, באהבה גדולה, בעמקי התהומות של הציבור שלו, של תלמידיו, ושלו עצמו.
     

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן