שביל הזהב של הכלכלה היהודית

בשבוע שעבר כתבתי מאמר דעה ב'כיפה' נגד "המדד החברתי" של חברי הכנסת, שמוצג בכלי התקשורת כמדד אובייקטיבי אך בפועל מייצג השקפת עולם שמאלנית קיצונית. התייחסתי במיוחד לחברי הכנסת של הבית היהודי שקיבלו ציון נמוך. חלק מהמגיבים שאלו מדוע לדעתי טוב שחברי הכנסת הדתיים מביעים עמדות של ימין כלכלי? מי אמר שימין פוליטי כרוך בהכרח בימין כלכלי? תשובתי הייתה שאכן אף אחד לא אמר. חברי הכנסת הדתיים לא חייבים בהכרח לאמץ דעות ימניות או שמאלניות אלא רק דעה יהודית - פוליטית וכלכלית. במצב הנוכחי, ברור לנו שהעמדה היהודית הפוליטית זהה לעמדת הימין, אך מה לגבי העמדה הכלכלית היהודית?

במגוון הדעות הכלכליות מקובל לראות שני סמנים קיצונים: הסוציאליסט הקיצוני רוצה שוויון לכולם גם על חשבון הגידול בתוצר. הוא מעדיף שלכולם יהיה פחות אבל בכמות זהה. לעומתו הליברל הקיצוני רוצה פריון מקסימלי גם על חשבון השוויון. שאחד יימכר לעבדות או יגווע ברעב והשני יוכל לרכוש את העולם, העיקר שהכלכלה תהיה חופשית לחלוטין והמשק יעבוד בתפוקה מלאה.

היהודי בוחר בדרך האמצע - שביל הזהב (רמב"ם, שמונה פרקים). הוא מביט בעיניים פקוחות ומבין שהשוק צריך תמריצים ושהשאיפה לרווח אישי הוא התמריץ הכי יעיל, אבל הוא גם מבין ששאיפה לרווח ללא מגבלות יוצאת משליטה וגורמת נזקים. הוא גם לא מוכן לאפשר קוטביות יתר לטווח הארוך, עינו לא צרה בזה שיכול לרכוש את העולם, אבל הוא מחויב לשמור גם על זה שנגזר דינו ודין צאצאיו לעבדות. בבחינה מפורטת של דיני המשפט העברי והדינים הכלכליים בתורה, ניתן ללמוד על המיקום המדויק של הגבולות והיכן עובר שביל הזהב.

אמירה כללית יותר אפשר למצוא במשנה באבות: "אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע". אין צורך לפרט על תפיסתו של הרשע וברור גם שתפיסתו של החסיד אינה מתאימה לשמש כתפיסה חברתית רחבה שהרי אמרו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש (כתובות סז, ב). לעומתן, שתי המידות הראשונות מייצגות את שתי קצוות הספקטרום הנורמלי.

הקומוניזם אומר שלי שלך ושלך שלי, אין משמעות לקניין אישי אלא כל אחד פועל לפי יכולתו ולוקח לפי צורכו, תפיסה זו מוגדרת כתפיסת עם הארץ שאומר עליו ברטנורא: "שרוצה בתיקונה של הארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתיקונין הראויין". השאיפה לעשות טוב ולספק לכולם את צרכיהם היא טובה ביסודה - תיקון הארץ, אך ללא זכות קניין על העבודה הקשה אף אחד לא ימצה את יכולותיו והארץ לא תתוקן.

מולו פועל הקפיטליסט שמכריז שלי שלי ושלך שלך, מידה שהיא בעיקרה מידה בינונית אך "קרוב הדבר לבוא לידי מדת סדום".

על מנת שהכלכלה היהודית לא תהפוך לסדום מצווה אותנו התורה בפרשתנו "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה" והגמרא מסבירה את זה כחובה שלטונית: מלמד שמעמידין אגרדמין (פקחים) למידות וגו' (בבא בתרא פ"ט, א), התורה דוגלת במסחר חופשי אך מפוקח. בדוגמא אחרת בפרשה התורה דוגלת בהעסקה חופשית אך לא מאפשרת למעסיק לנצל את התלות של עובדיו: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ".

כך בדוגמאות רבות בפרשה ובכלל התורה, התורה מציגה את דרך האמצע שבין כלכלה חופשית ומופקרת ובין כלכלה שוויונית ומנוונת.

על חברי הכנסת הדתיים לחקור ולגבש את תפיסת עולמם הכלכלית על בסיס עקרונות אלו של התורה. חשוב להדגיש שחובה זו כוללת בתוכה דרישה להעמיק את מקצועיותם במדע הכלכלה המודרני ולהעמיק את היכרותם עם מצבה של הכלכלה הישראלית על מנת שידעו לעשות את ההתאמה הנכונה של עקרונות התורה למשק המודרני, ושלא יהיו כאותו עם הארץ "שרוצה בתיקונה של הארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתיקונין הראויין".

הכותב הוא יועץ אסטרטגי ושותף בחברת 'תבור כלכלה ופיננסים'

המאמר יפורסם בעלון השבת 'שבתון'