עזה לא תגמר לעולם?

קראנו לבחור החמוד ´מבצע´, וזה נשמע חביב עד שהגיעו בשרות האיוב הקשות. מבצע זה משהו קצר, קומבינה. אחד פלוס אחד. העמסנו, פרקנו, נסענו. הבעיה היא שהמלחמה הגיעה מתישהו

חדשות כיפה נדב גלעד - גדליה 02/08/14 23:26 ו באב התשעד

עזה לא תגמר לעולם?

1.

חשבתי שעד שאוציא את אלבום המוזיקה שלי המלחמה תגמר.

קראנו לבחור החמוד 'מבצע' וזה נשמע חביב עד שהגיעו בשורות האיוב הקשות.

דחיתי את הוצאת האלבום לאחרי המלחמה ולא נדמה שזה הולך לקרות בקרוב, לצערי הגדול.

מבצע זה משהו קצר, קומבינה, מתכתב עם עד גמר המלאי, אחד פלוס אחד. העמסנו, פרקנו, נסענו.

כמעט איקאה, כולל הסייל. המלחמה החלה מתישהו, איש לא יודע מתי.

לדעתי היה זה ברגע שהאזעקות הפכו לדבר שבשגרה. המצב אומר שעוד נצטרך להתרגל לשקט הזה, לכשיגיע,

ומסופקני אם הוא הולך להתרחש על אדמתנו. כי יש לנו עסק עם אנשים שאין להם אלוהים,

יש להם קוראן עם פירוש רנדומאלי.

בינתיים המבצע זועק בפחד ומשפיל אותנו לתוך חניונים של קניונים גדולים כדי לשרוד.

איך אמר ילד אחד כשהביט לשמים מתוך המרחב המוגן? ואם יגיעו עכשיו ארבעה בדיוק אלינו?

הוא חייך, הקטן, והבין שאמר משהו גדול מידיי למידותנו. אימו חייכה, עסקה בלחשוש ולא ממש הקשיבה.

בסופו של דבר נגמרה האזעקה והוא חזר לבהלת החופש הגדול.

אם בשדרות התרגלו, גם במרכז מסוגלים, מסתבר.

2.

מי שלפתע נתגלו רטרו אקטיבית כגיבורי חייל, הם אנשי שדרות ושורף עזה.

איך הם יכלו לחיות כך במשך תקופות ארוכות? איך? תהיתי כשהבנתי לפתע שמשהו בלתי נתפס התרחש שם.

אנשים נזעקו אל מקלטיהם יום יום ואנחנו שקטנו על שמרינו במנעמי גוש דן.

נס הוא ששדרות עדין קיימת אחרי תקופות כה אפלות שלא נאמדו בזמן בכלל.

לנו, ברחבי הארץ מציינים לפחות את הימים בהם אנחנו סובלים מעל גבי העיתונים. קשה לנו לסבול בלי לוח ייאוש.

בשדרות, חוץ מעיתון יפה שטרח לספור את מרגמות העונג של החמס, כולנו נדמנו בעלטת חניוני הקניונים.

3.

עונג. זה מה שמרגיש החמאס, מן הסתם. כמו ילד הכאפות של בית הספר. כל כאפה הנוחתת לפרצופו

משפרת את ביטחונו העצמי. כך נדמה שזה עובד בעזה.

ככל שהעיר הולכת ונכחדת הם צועקים בפיהם שאגות ניצחון ברורות יותר.

האם גם אנו יכולים להכריז על ניצחון? סתם, שיהיה לנו, בשביל הפרוטוקול.

שנוכל לנפנף במשהו ולהרגיש טוב יותר. אולי כך לא נתייאש לעולם, כמו החמאס.

שברי קולות הניצחון נוסכות בהם מוטיבציה רבתית, שאני תוהה לעצמי אלו ויטמנים אכלו

האחרונים כשהיו קטנים? ובמחשבה שניה, אולי בעצם מדובר בטיפשות גרידא.

אפשרות סבירה היא שאנו מתעסקים עם המותג המטופש בעולם.

או בערבית צחה: אשכרא ילדי כאפות שצורחים רקטות ותוך כדי שנמחקים להם החיים

הם זועקים 'ניצחתי'. מטופש זו מילה גסה לעומת התחושה הכללית, למעשה.

4.

אם בטיפשות עסקינן, צר לי המקום מלהכיל את מהלכיהם של הערבים המעורים בתוכנו

שנתפסים בצהלה ורינה בפרהסיה כמו ההיא מסלקום וההם מרמי לוי שנתפסו שמחים למיתת עמנו היפה.

אתם באמת חושבים שנקבל בהבנה הומניטרית את ליבכם ההומה מוות ולא נטיס אתכם לעזה

פינת אלף עזאזל?! נתחשב ברגשותיכם כאילו הייתם דתיים הנזקקים לעבוד בשבת רחמנא ליצלן?

אם הייתי תומך חמאס הייתי מבואס נורא ממה שקורה בעזה,

אבל הרבה יותר הייתי מוטרד מטיב הקשר שלי עם האינטליגנציה. רחמים.

חפשו נדב גלעד גדליה בפייסבוק.

לתגובות: gilinada@gmail.com

להזמנת הרצאותמופעים מוזיקליים ייחודים:

http://tinyurl.com/MOFAIM-NADAV-GILAD

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן