קשה להאמין שבבני ברק ובירושלים שכחו שגם בגוש קטיף יש לא מעט 'מוסדות תורה'. בנווה דקלים יש שתי ישיבות גבוהות, בכפר דרום יש ישיבה גבוהה, בעצמונה יש מכינה קדם צבאית, ובכל הגוש אפשר לספור עוד כוללים ותלמודי תורה רבים. יש המון תורה ביישובי גוש קטיף אבל כנראה שהתורה הציונית שנלמדת שם היא לא תורה בעיני לומדי התורה החרדים. 'מוסדות תורה' לשיטתם מצדיקים את קיומם רק כשהם ממוקמים בבני ברק, בירושלים, בקרית ספר ובביתר עילית. כשהם בגוש קטיף, אפשר להחריב אותם עד עפר. שייהרסו הישיבות, שייחרבו בתי המדרש, שישרפו בתי הכנסת, למי בכלל אכפת מהתורה של 'המזרוחניקים' האלה. העיקר שהחינוך החרדי ישמור על עצמאותו.
עכשיו, אחרי ההכשר שניתן להתנתקות על ידי גדול הפוסקים של הציבור הזה, מה שנשאר הוא רק להציע לישיבות החרדיות את ספרי הקודש של ישיבות גוש קטיף. מאות ספרים, סטים שלמים של ש"ס, רמב"ם, ושולחן ערוך יפונו בקרוב, בזכותם, מבתי המדרש בגוש. אפשר להעביר אותם ישירות לספריות של הישיבות החרדיות. בגמרות של המתנחלים המפונים הם בטח יסכימו ללמוד. (במחשבה שניה, אפילו זה לא בטוח).
המשנה במסכת אבות מזהירה את לומדי התורה שלא לעשות את התורה 'קרדום לחפור בה'. בפאראפרזה על האזהרה של חז"ל, אפשר לומר בכאב, שהציבור החרדי עומד לעשות את התורה דחפור, לעקור בה.