יש רגעים כאלו שאתה אומר לעצמך שאנחנו עוד רגע יוצאים מזה, מתעשיית השלום. הנה, שוב, הגענו לפני התהום. ישראל מסרבת לבצע את הפעימה הרביעית, הפלסטינית הולכים לאו"ם ומבינים שזה הכלי הכי משמעותי שלהם. הם מעלים את הדרישות לרמה הזויה, ורוצים לסחוט את ישראל עד תום - בלי לוותר על שום דבר. הבעיה שלנו היא שאף אחד לא מגדיר יעד חדש. נתניהו מדבר על בטחון ושלום, על חוזק ועל עוצמה, לבני מדברת על הצורך להגיע לשלום, לפיד רוצה להיפרד מהפלסטינים לשלום. חלום השלום עם הפלסטינים אינו אלא חלום חלוקת הארץ ופרידה מוחלטת מחבלי המולדת. זו הרי המטרה הסופית של מחנה ה'שלום'. השמאל יוצא באחרונה בקמפיין שמיועד לשכנע את הציבור הרחב שהשלום משתלם כלכלית ועל הכיבוש אנחנו משלמים בבנק.
למה באמת כואב להם הסכסוך הזה? מה הלחץ לפתור אותו? זה לא באמת הכסף, כי אין חרם ואם הם יפסיקו לקדם אותו - אז הוא גם לא יהיה. במקום לפחד ממוסדות בינלאומיים ומלחץ אמריקני, אפשר לדרוש מהקונגרס לממש סעיף חוקתי שלו - להפסיק את מימון האו"ם אם הפלסטינים יאושרו במוסדותיו. הדמוגרפיה עובדת לטובתנו, אפילו ה-CIA מסכים. יש דו-קיום, יש הבנה, יש (לא עלינו) שלום. קול אחד. קמפיין ממומן היטב
אז מה הבעיה פה? "רצינו להזכיר שהסכסוך עולה למשלם המסים כ-32 מיליארד שמושקעים ב….שטחים", כותבים ב'קול אחד'. זו הבעיה. הם מפחדים מהשטחים. מהמשמעות של השטחים האלו, הרי רק השבוע פורסם שעמותת אלע"ד ועיר דוד מצאו את המקום ממנו דוד כבש את ירושלים. די לכיבוש, הם יאמרו. הם לא מפחדים מהעולם, הם לא מפחדים מהפלסטינים, הם מפחדים ממנו - הם מפחדים מעצמם. הם מפחדים לומר "זה שלנו".
הפלסטינים ימשיכו לסחוט , עד שאחרון הישראלים יבין שאין מנוס מלומר "כולה שלי". כי גם אם בראש צוות המו"מ המדיני תייצג את ישראל זהבה גלאון היא לא תצליח להביא שלום. לא מדובר פה בניסיון להגיע למדינה פלסטינית, זה מעולם לא היה הסיפור. מדובר על ניסיון הולך ומתמשך לקעקע את מדינת ישראל ולחתור תחת קיומה.
פעם היה חזון שנקרא 'ארץ ישראל השלמה'. הוא היה מלא במשיחיות, בתקווה, במלכות ש-די ובאתחלתא דגאולא. החלום הזה איבד את הרלוונטיות שלו במכות מתמשכות, אחת לעשור. פעם היה זה בגין, פעם היה זה רבין, פעם היה זה שרון. פינוי ימית, הסכמי אוסלו וההתנתקות דרסו את חזון ארץ ישראל השלמה ושחקו אותו כהוגן. מאידך, חלומו של אורי אבנרי לשתי מדינות לשני עמים צמח ועלה עד שהפך להיות מס שפתיים של ראש המחנה הלאומי. אלא שבימים אלו החזון הזה מתנפץ, אף הוא קיבל מכות אנושות עשור אחרי עשור. ברק חשף את הפנים האמיתיות של ערפאת בקמפ-דיוויד, שרון הציג את הקשר של הצורר לטרור עם גילוי ספינת קארין איי, וכעת מחמוד עבאס קובר את עצמו בציבור הישראלי.
הם ינסו להציג את עצמם כמסכנים, כנרדפים וכמנושלים על ידי העם הנרדף והמנושל ביותר בהיסטוריה. זה גם יצליח להם לפרקים, אבל הרבה מזה מגיע כי אנחנו לא אומרים מה אנחנו רוצים כאן, מלבד השלום. אך השלום מת, הוא לא יחזור לפה יותר. הגיע הזמן לחלום חדש, על מדינה יהודית ודמוקרטית, על המשמעות האמיתית של המונח הזה. הגיע הזמן לדבר על הערכים שמנחים אותנו ועל החזון שלנו למדינת היהודים.
המחבר הוא כתב ב'שביעי' ובעל הבלוג 'קצת על הרבה'