ניטרול מחבל לא מביא להרתעה

עינינו הרואות שאין הרתעה מחבלים לא נרתעים לרצוח אף על פי שהם יודעים שהם ימותו בסבירות גבוהה. אדרבה ישנה סברה נגדית: ערבים שאינם מחבלים עלולים להפוך למחבלים מתוך כעס על הריגת בני עמם

חדשות כיפה יוחאי ליאור 19/10/15 14:27 ו בחשון התשעו

לאחרונה התעורר דיון בשאלת הריגת מחבל שנוטרל. כמה וכמה רבנים יצאו ואמרו שלולי המחוייבות להוראות המדינה והגופים הבטחוניים, התורה מחייבת להרוג מחבל כזה. קטונתי מלהשתוות לרבנים שליט"א, אך אם לדין, יש תשובה, ולא ראיתי את הטענות שברצוני לטעון מועלות. אני רוצה להראות שדין התורה זהה לדין המדינה, ושאסור להרוג מחבל שלא מהווה סכנה ברורה ומיידית, היינו בעל אמצעי כוונה ויכולת. אם חסר אחד מהנ"ל, מדובר ברצח ולא בהגנה עצמית.

ראיתי שלושה טיעונים מרכזיים לחובה להרוג מחבל לאחר שכבר לא מהווה סכנה מיידית:

1. הסכנה העתידית: בין אם המחבל יצליח עכשיו להתשחרר בכוחות עצמו (כלומר רק נראה לנו שהוא נוטרל), בין אם הוא יישב בכלא ויישחרר בעסקת שבויים, ובין אם הוא ישוחרר לאחר ריצוי מלא של עונשו - סיכוי גבוה שהוא ינסה ואולי יצליח לרצוח שוב. דומני שזה הנימוק המרכזי הנטען.

2. הרתעה: אם כל מחבל פוטנציאלי יידע שהוא יחוסל, הוא יימנע מלהפוך למחבל. עונשי כליאה לא מרתיעים כשהם כוללים האכלה, ריפוי, ואפילו השכלה למחבלים (בהנחה שהרתעה עכשווית לא נידונת כפיקוח נפש עתידי).

3. דין בן נח שרצח להיהרג, מכח מצוות "דינים". ואם הדיינים הקבועים לא דנים אותו, החובה לדונו עוברת לכל אדם.

ודומני שמדין התורה עצמו שלוש הטענות שלעיל נסתרות:

פיקוח נפש עתידי אין בכוחו לגרום לנו לעשות מעשה עכשיו. האם נתיר לסטודנט לרפואה לחלל שבת בתקופת בחינות כי הוא יציל חיים בעתיד? האם נאסור על הדלקת נרות שבת וחנוכה באש גלויה כי בכל שנה מתרחשים מקרי שריפה בודדים הנובעים מאש כזו שיצאה משליטה? האם אסור לגור במקום מסוכן בארץ ישראל כי בוודאי ייהרג מישהו מהגרים שם בעתיד? האם צריך להרוג ילדים ערבים כבר עכשיו, כי הם ייגדלו להיות מחבלים? דומני שברור מאליו שהתשובה שלילית, והסיבה היא שאין לנו בפיקוח נפש אלא כאן ועכשיו. אם בסבירות טובה יש חיים שעומדים בסכנה, בוודאי שעלינו לעשות הכל כדי להצילם. אם לא סביר שיש חיים שעומדים בסכנה כאן ועכשיו - אין לנו היתר לחשוב חשבונות של אם ושמא ואולי. אחרת, אין לדבר סוף.

דין ההרתעה נדון בין רבי עקיבא ורבי טרפון לבין רבן גמליאל: רבי עקיבא ורבי טרפון טענו שלא היה נהרג אדם מעולם על ידם בסנהדרין. רבן גמליאל חולק עליהם והנימוק שלו הוא לא נימוק הלכתי אלא מסברה: "אף הם מרבים שופכי דמים בישראל", כלומר הרתעה. וכידוע לפי כללי הפסיקה שלנו גם יחיד ורבים הלכה כרבים, וגם הגמרא דנה בדברי רבי עקיבא ורבי טרפון, ומקובלנו שהגמרא לא דנה בדעה אלא אם היא להלכה.

מעבר לזאת, עינינו הרואות שאין הרתעה: מחבלים לא נרתעים לרצוח אף על פי שהם יודעים שהם ימותו בסבירות גבוהה. אדרבה ישנה סברה נגדית: ערבים שאינם מחבלים עלולים להפוך למחבלים מתוך כעס על הריגת בני עמם ממילא דווקא ירי במחבלים מנוטרלים מסכן יהודים בעתיד. וכמובן שגם בישיבה של שנים בכלא יש בהחלט הרתעה: ברשות הפלסטינית יש שר לענייני אסירים, וארגוני הטרור מנסים ללא הרף לחטוף חיילים לצרכי מיקוח ושחרור אסירים. אם בית הכלא היה מלון 5 כוכבים, הם לא היו עושים מאמצים כאלה לשחרור האסירים ולדאגה לרווחתם ולרווחת משפחותיהם.

דין בן נח בוודאי שלא חל במדינה בה ישנה מערכת משפטית. ודומני שכמו במקרה של רבי עקיבא ורבי טרפון שהתנגדו לעונש המוות, כך גם כל מערכת דינים של בני נח יכולה לוותר על ביצוע עונש מוות, מאותם טעמים עצמם (שמא טריפה הרג).

ממילא לפי דין התורה יש חובה להרוג מחבל רק כל עוד הוא מהווה סכנה ברורה ומיידית.