השבוע יצא לי לשבת לאכול צהריים במסעדה ביתית קטנה, שהייתה ריקה מאדם בשעה בה הגעתי. הייתי באמצע יום עבודה ועצרתי לחצי שעה בכדי להשביע את רעבוני.
כמה דקות לאחר מכן, בעודי אוכל את ארוחת הצהריים נכנסו למקום ברעש גדול כ-8 חבר'ה צעירים. מבט חטוף על החבורה אפשר לי להבין שמדובר במה שאנחנו קוראים "נוער שוליים". התספורות המגוונות, חלקם עם כיפה - חלקם בלי, סיגריות בפה וכמובן הם צעקו אחד על השני מגוון קללות.
החבר'ה הזמינו אוכל וישבו לשיחה שסובבה סביב ספורט, בנות ושתיית אלכוהול. אחרי כמה דקות נכנס למקום בחור מבוגר יותר שלא נראה שייך לחבורה וכולם קמו לחבק אותו וכשחלקם אף נותנים לו נשיקה הקרויה "בוסה".
בבירור מהיר התברר לי שמדובר בנוער שרובם מגיעים מיישובי השומרון ובנימין, שלא התאימו למסגרות הרגילות, ולומדים היום במוסד שמתאים לנוער כזה. בנוסף הם עובדים במגוון עבודות ולומדים לקראת תעודת בגרות מלאה. המבוגר האחראי שהיה איתם היה אחד המורים במוסד.
המורה פתח בשיחה והסביר להם שלמחרת תתקיים ישיבת צוות והוא רצה לשמוע מהם דברים שמפריעים להם ושהם רוצים שהוא יעלה בישיבה.
חלקם התלוננו על דברים טכניים, חלק עשו צחוקים וחלקם דיברו על מהות. אחד הנערים טוען שיש מורה בצוות שלא מצליח להבין אותם, שהוא קשוח במקומות הלא נכונים, מתעקש על דברים שברור שהם לא מסוגלים לעמוד בהם. החבר'ה הסכימו והוסיפו קללה או שתיים על אותו מורה.
עד פה התיאור היבש. ברור שמדובר בנוער נושר, נוער שוליים. אם הייתי הורה לנער בגיל הזה לא הייתי ישן בלילה מחשש שהוא יסתובב בחבורה כזאת.
אבל בואו ואספר לכם על מה שמאחורי הסיפור "היבש" כפי שאני ראיתי באותו מפגש.
המורה שהיה איתם נתן להם שיחת מוסר רצינית, הוא ממש תקף אותם על התנהגות זו או אחרת. ציפיתי שהם יתעצבנו, שירימו את הקול ויתחצפו. פתאום מראיתי בחבורת הנערים תלמידים, הם דיברו אל המורה בכבוד, הקשיבו והתווכחו, אבל בכבוד. הם דיברו על הזכויות שלהם ועל הרצון שלהם להגיע לבגרות מלאה למרות הכל.
בהתחלה לא הבנתי למה הם נותנים לו כזה כבוד, לפני דקה הם קיללו מורה אחר וגם ציינו שקיללו אותו בפניו. אחר כך הבנתי שהם נתנו למורה כבוד כי הוא התייחס אליהם בצורה בוגרת, נתן בהם אמון והם הרגישו את זה. אחד התלמידים אמר שהוא לא בטוח שהוא רוצה בגרות בתגובה אמר לו המורה בקול תקיף "אתה חושב שאם לא הייתי מאמין שאתה מסוגל הייתי משקיע בך כל כך הרבה?".
התלמיד השתתק. אני בטוח שבמהלך חייו הקצרים הביעו כלפיו חוסר אמון פעמים רבות, הרי הוא קצת שונה, מופרע או היפראקטיבי ומי אוהב להתעסק עם כאלה. המורה נתן בו אמון והוא החזיר לו כבוד. השיחה הייתה מרתקת, הם דיברו על פלאפונים בשיעור, על משמעת ועל עמידה בזמנים. המורה לא עשה להם הנחות, הוא הטיח בהם דברים שלא נעימים לשמיעה והם שמעו וקיבלו.
אוהבים? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:
- שרוליק
כשהם סיימו לאכול הם התחילו להתפזר. שניים יצאו לסגריה וחלק דיברו על הנסיעה הביתה. פתאום אחד החבר'ה קרא לכולם ואמר להם שהם לא פינו את השולחן, הם החלו לסדר את השולחנות, להרים ניירות מהרצפה ולשים את הכיסאות במקום.
בעל המסעדה הגיע וראה את המתרחש. הוא פנה אליהם ואמר שהם לא צריכים לסדר. שזה התפקיד שלו ועל זה הם משלמים. אחד החבר'ה אמר לו בתגובה "שטויות, ביחד זה לוקח לנו דקה לסדר, לך זה ייקח רבע שעה. וחוץ מזה אנחנו עשינו את הבלאגן".
פתאום ניגש אליי אחד הנערים ומתנצל בנחמדות על כך שהייתי צריך לשמוע את כל הרעש והבלגן שלהם תוך כדי שאני אוכל. "דווקא אני שמח ששמעתי את כל הבלגן שלכם, למדתי פה יותר מהרבה שיעורים שהיו לי בחיים" אמרתי לו בלי שהוא מבין מה אני רוצה ממנו.
נוער שוליים או מיטב בננו? תלוי בנקודת המבט.