מענגל השנה

"אם היה מגיע לכאן חייזר בחודשי ניסן-אייר, קשה לי להאמין שהוא היה מצליח להבדיל בין חגיגות המימונה, אירועי יום העצמאות, מדורות ל"ג בעומר, וחגיגות חג השבועות..." - על התרבות החדשה.

חדשות כיפה אלישיב רייכנר 05/05/03 00:00 ג באייר התשסג



אם היה מגיע לכאן חייזר בחודשי ניסן-אייר, קשה לי להאמין שהוא היה מצליח להבדיל בין חגיגות המימונה, אירועי יום העצמאות, מדורות ל"ג בעומר, וחגיגות חג השבועות. תרבות החגים של הישראלים, הולכת ונעשית אחידה משנה לשנה. כבר לא משנה בכלל מהו החג, ולא אכפת מהי הסיבה למסיבה, בסופו של דבר הופך כל חג מחגנו לעוד יום של נפנוף עם גב כפוף על גבי בשרים, ותו לא. זר לא יבחין בכך שבמימונה טועמים חתיכת מופלטה לפני המנגל, ולעומת זאת, ביום העצמאות דופקים פטיש בראש של מישהו, לפני שנועצים שיניים בשישליק. אז נכון שבל"ג בעומר, האש קצת יותר גדולה, ואין צורך לרכון מעליה (אפילו עדיף שלא), אבל הפיתות הן אותן פיתות, והבשר הוא אותו בשר. אפילו בשבועות, שכמעט כולם אוכלים בו מאכלי גבינה, כבר לא נפקד מקומו של המנגל בשעות הצהרים המאוחרות, עם הגחלים, השיפודים, והעשן. אני מאמין שאם יותר ישראלים היו מתוודעים לעובדת קיומו של יום ירושלים, היינו זוכים לעוד יום ממונגל, רק שהוא היה מרוכז יותר באזור הבירה (יש אחלה זרדים בגבעת התחמושת). בקצב הזה של הנפנוף, אני צופה השתלטות הדרגתית של תרבות המינגול על כל מעגל השנה. בסוכות, הטקס הקדוש יתבצע בתוך הסוכה, בחנוכה השיפודים ישמשו אחרי האוכל גם כקנים לחנוכייה, בט"ו בשבט יתקיימו נטיעות של עצי זרדים לגחלים, בפורים הבשר יתובל ביין, ובפסח הנפנופים יתבצעו בעזרת המצה, (ולא לשכוח לשמור שיפוד יפה לאליהו הנביא). אט אט נמצא את עצמנו חגים וחוגגים מסביב למנגל, (ואולי זו משמעותה המקורית של המילה 'חגים'), בלי כל קשר למהות היום. הצמחוניים שבינינו יכולים להתנחם בכך שבינתיים יש לנו עוד כמה צומות בלוח. קשה לי להתחייב שהבשר לא ישתלט גם עליהם.