ה' עמכם!
אני פונה אליכם, מתוך תחושה שהדיון סביב ה"עבודה" החדשה של יונתן בשיא, אינו אלא קצה קרחון של דיון עקרוני על דרככם בפרט, ועל מקומכם בציונות הדתית, בכלל.
ליונתן עצמו איני פונה, משתי סיבות. ראשית, בעולם הזה יש בחירה חופשית. אדם שהיה מנכ"ל משרד החקלאות יכול להחליט שהוא מעוניין כרגע להיות שותף מרכזי בהחרבת חבל ארץ חקלאי. (כן, אני יודע, רק "שותף". רק חלק מצוות שנועד להכניס אגרוף מחץ בפרצופה של ההתיישבות בגוש קטיף ובצפון השומרון. אך לא בתפקיד של המכה, אלא רק של מנגב הדם ומציע המים לשתייה, לפני המכה הבאה). מצער, שמי שעמד במשך כמה שנים בראש מפעל קיבוצי להדברה ביולוגית של מזיקים, החליט לגייס את כישוריו בכדי להשתתף בהדברה של חבל ארץ שלם. שנית, איני פונה ישירות אליו, מפני שברור שאם יונתן יחזור בו מהחלטתו האומללה, ראש הממשלה יימנה אדם אחר לתפקיד. הפתרון המהותי היחידי הוא שהתפקיד יתבטל, עת תיגנז בע"ה התוכנית כולה.
פנייתי היא אליכם, מתוך הכרות קרובה של שנים ארוכות עם נציגים בכירים שלכם. היכרות שהביאה להערכה כלפי ערכים רבים שאתם חיים ומייצגים. במשך שנים רבות הדרכתי וריכזתי שבתות בנושא "תורה ועבודה" שאתם אירגנתם עבור חברי בני עקיבא. הדרכתי וריכזתי סמינריונים רעיוניים וסמינריונים להדרכה, עת שימשו חברי הקבה"ד כראשי התנועה. בכל סמינריון השתלבו מרצים ואורחים, חברי קיבוצים דתיים, אשר הציגו בפני דורות של חניכים, את ערכי הקיבוץ הדתי.
שני ערכים עיקריים הצגתם בכל סמינר: התיישבות ושיתופיות. שני ערכי יסוד מרכזיים אלו הצגתם כערכים דתיים (אז, לא חשבתם שהם "פוליטיים"). מצוידים בדפי מקורות לרוב, הסברתם כיצד מעלת הצדקה הגבוהה ביותר של הרמב"ם, מביאה למסקנה שעדיפה השיטה השיתופיות, בה פועלים וחיים יחדיו, כגוף אחד. בעזרת מדרשים מגוונים, הסברתם לעירוניים, שכשם שהקב"ה נטע תחילה, כך חובתנו לעסוק בנטיעה ולצאת להתיישבות חקלאית במדינה.
לעיתים שאלתי את חברי, נציגיכם, מדוע אתם משקיעים מאמצים כה גדולים בשנתונים שלמים של בני עקיבא, כאשר ברור שרובם לא יגיעו לקיבוץ. הסברתם שאתם רואים את עצמכם כמנהיגות רעיונית, המעוניינת לחנך גם את אלו העתידים להיות עירוניים, למען יאמינו בערכי ההתיישבות והשיתופיות. הרגשתם מחוייבות לשמש כסמל ומופת לציונות הדתית כולה. מופת של חברה מגשימה, החיה על פי ערכי תורה ועבודה.
באותה תקופה, החלו הקבוצות הראשונות של חברי בני עקיבא, לצאת כגרעינים לעיירות פיתוח. שוב ושוב נשאלתם כיצד אתם בקיבוץ, המהווים לכאורה קהילה סגורה, תורמים לבעיות החברתיות של עם ישראל? סיפרתם בגאווה שהחבר נחום מדריך בעיירה הסמוכה, החברה רינה היא עובדת סוציאלית בשכונת מצוקה וכו'. למען האמת, העירוניים התקשו להבין כיצד פועלו הפרטי של נחום או רינה, מהווים תרומה של הקיבוץ לצרכים החברתיים הבוערים של המדינה. אתם הסברתם לעירוניים בסבלנות, שבקיבוץ, פועלו של כל יחיד היא בשם הקבוצה. שיתוף המשכורות והמכוניות, האמצעים והצרכים, אינם אלא ביטוי של שותפות עמוקה ואמיתית. הדגשתם לכולנו, שחבר קיבוץ אינו אדם פרטי. בדברים עקרוניים, ובפרט בעבודתו, הוא חלק אורגני של הקבוצה ופועל מטעמה.
לפעמים, בישובים קהילתיים, מתעורר ויכוח סביב פועלו של אדם או קבוצה. או אז נשלף הנימוק (על ידי החבר ה"חריג" בישוב הקהילתי): אני יכול לעשות מה שאני רוצה. הרי אנחנו לא קיבוץ". והנה, תגובתכם הרשמית להחלטתו של יונתן, חושפת חלילה שגם הקיבוץ אינו קיבוץ! כיצד יכול נציגכם להסביר בכל ראיון תקשורתי, שלתנועה האידיאולוגית של הקיבוץ הדתי אין אידיאולוגיה, אלא רק פלורליזם פרטי, בו כל חבר בוחר את דרכו? הרי כנציג קבוצתכם השיתופית, הוא הולך להשתתף בהשמדה של חבל ארץ התיישבותי? האם המשכורת שהוא ירוויח על ניהול "מנהלת הפינוי[1]" יוקדש לתקציב החינוך הקיבוצי, וישמש למימון סמינר לנוער שלכם על ערכי ההתיישבות והשיתופיות? כדאי להדגיש כבר כעת: החלטה להקדיש את משכורתו לצדקה, או אפילו למטה המאבק של גוש קטיף, אינה פותרת את שאלת היסוד, האם אתם ממשיכים להיות תנועה רעיונית, עם סדר יום ערכי ולאומי, או אוסף של "אנשים פלורליסטים, עם מגוון דעות פרטיות" כדברי יאיר מזכ"לכם (אותו אני מכיר ומוקיר).
ניתן להבין שאינכם נוקטים עמדה סביב שאלה מפלגתית בדבר תמיכה במפלגה זו או אחרת. אך כשעומדים לעקור חבל ארץ שלם החי חיי תורה ועבודה- הבעת עמדה ערכית זה פוליטיקה? גם אז אין לכם עמדה? הרי עומדים חלילה לא רק להחריב את גוש קטיף, אלא גם ארבעה ישובים בלב השומרון, תוך נטישה מודעת של שטח ענק מג'נין ועד שכם, ממורדות הבקעה ועד טול כרם. מצב זה יוצר כבר כעת מדינה פלסטינית בלב ארץ האבות. מדינה ממנה יגיעו חלילה הקאסמים בנקל לא רק לשדרות, אלא גם לחדרה ולעמק בית שאן..., האם גם אז לתנועה מגשימה אין עמדה? רק סימפטיה והבנה ונכונות לבצע ביקור פרידה?!
תנועה אידיאולוגית רלוונטית, מחוייבת להביע עמדה ערכית ומוסרית, נוכח סוגיות הנוגעות לערכי היסוד של קיומה. אמנם, אין חובה לכל חבר לחשוב כמו הרוב. אך זכותו ואף חובתו של הרוב להביע את עמדתו. החבר יכול להיאבק על עמדותיו במוסדות התנועה. להיאבק, ואולי לתרום לאמונותיו מזמנו הפרטי. אך לא לעבוד, כעיסוק מרכזי בשכר, מטעם הקולקטיב בתחום הסותר את ערכי היסוד של הקבוצה.
הפנייה אליכם נעשית מתוך כאב וצער, על שיתוק של תנועה שרבים ראו בה את אחד משורשי הציונות הדתית. כאב על תנועה ערכית מגשימה, שחבריה שואפים לחיי עמל של תורה ועבודה.
איני פונה אליכם למען עזרתכם הטכנית. המאבק נגד נסיגה חד צדדית מערכי חיינו, ובעד ערכי ההתיישבות, השורשים והשורשיות, אינו תלוי בגיוסכם הלוגיסטי. (אגב, חברי קיבוצים מהשמאל, משובצים בסידור העבודה שלהם כמפגינים במחסום ארז בימי ו' למען בריחה מגוש קטיף. אצלם זה לא פוליטיקה פסולה, אלא אידיאולוגיה ואמונה). אנו התגייסנו, ביום העצמאות, ואח"כ במפקד הליכוד ובשרשרת הענקית שחיברה לבבות ואנשים, גם בלי עזרתכם התנועתית המאורגנת (ויישר כוח לכל חברי הקבה"ד שבאו כ"בודדים", כולל אוטובוסים של חברי שדה אליהו, והצטרפו לפועלים למען השפיות ולמען העתיד).
בזמן שאתם (בינתיים?) נטולי עמדה, יש אלפי אנשים נפלאים המתנדבים, על חשבון זמנם וכספם, למרות שהם "קפיטליסטים"...
אני פונה ושואל "אייכה", למען עתידכם ועתידנו. למיטב זכרוני, כשעמדה על הפרק החלטה בנושא רמת הגולן, או בקעת הירדן, ידעתם להביע קול ערכי ברור. מה השתנה? מה גרם לטשטוש העכשווי? זאת ועוד. שלשום קיבלתי מכם הזמנה ליטול חלק במועצה הכ"ז של הקיבוץ הדתי שנושאה הוא "חזון הקיבוץ הדתי". על מה נוכל לדון שם? פלורליזם רעיוני של כל פרט לעצמו, אינו מהווה חזון הנותן חיות לתנועה שלימה או לנוער שלה, ואינו מהווה בשורה ותרומה לציונות הדתית או למדינה.
הציונות הדתית תוכל להתברך בהמשך קיומה של תנועה מגשימה, החיה חיים ערכיים של תורה ועבודה. הפיכתכם לארגון טכני של מעין קונצרן כלכלי רב זרועי, תהיה הפסד של ממש לכולנו. ואילו חזרה לשורשים והעמקתם, תסייע לכולנו להעמיק שורשים, בעץ רב הענפים של הציונות הדתית. עץ בו שימשתם, וביכולתכם להמשיך לשמש, שורש מרכזי.
בברכת חברים לתו"ע
יונה גודמן[2]