"ואל תבוא במשפט את עבדך
כי לא יצדק לפניך כל חי" (תהלים קמג,ב)
"אל נא תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי"
(סדר סליחות, אשכנז)
פתיחה ליום הדין
השורות הבאות נכתבות סמוך לאמירת סדר הסליחות לראשונה השנה, כמנהג האשכנזים, במוצאי יום המנוחה שלפני ראש השנה (או בשבת שקדמה אם אין פחות שלשה ימי סליחות, כמו השנה). שורה החוזרת ונשנית בסדר הסליחות צוטטה לעיל: "אל תבוא במשפט עמנו", בה אנו מתחננים ומבקשים להתחמק משפיטת יום הדין. בקשת עקיפת הדין ו"דילוגו עלי אהבה" מנומקת בפסוקו של דוד בתהלים: "כי לא יצדק לפניך כל חי". אי אפשר לנו לעמוד במיצוי הדינים ויש הכרח בהמתקתם.
דוד אשר 'העמיד עולה של תשובה' ("נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על" - שהקים עולה של תשובה"; ע"ז ה,א) מתפלל לסגור את פרשת חטאיו (כולל שליחת אוריה החתי אל מותו) מחוץ לכתלי בית הדין, לפנים משורת הדין, שלא במסגרת ההליכים המשפטיים. דוד יודע כי במסלול המשפטי היבש סיכוייו נמוכים. ולא רק סיכוייו אינם מזהירים אלא בדבריו אנו שומעים קריאת כיוון עקרונית וקבועה נגד מיצוי הליכים, כאשר יש נסיבות להתחשבות: "כי לא יצדק לפניך כל חי"...
די למשפטולוגיה דקדקנית
הדברים דלעיל הם הקדמה מעניינא דיומא, יום הדין, לעניינא דיומא; למשפטולוגיה הסחוטה עד-דק הנערכת בחדשים אלו לסמל אלאור אזריה. מדובר בחובש קרבי מחטיבת כפיר שהוזעק לטיפול בחייל צה"ל דקור בתל רומידה בחברון, מקום מזומן לפורענות. אלאור מואשם שירה במחבל הדוקר אחרי שלכאורה כבר נוטרל. אגב, האירוע היה בבוקרו של יום הפורים השתא, יום מזומן לפורענות בחברון ('טבח גולדשטיין').
אינני זוכר משפט צבאי שנערך בפומביות שכזו, ומלווה בדיונים נוקבים, טקטיים והשקפתיים, על גבולות טוהר הנשק, על נצירת נשק גם נוכח פני אויב, על יכולת שיפוט חיים ומוות תוך-שניות במצבי קרב, על השפעה מוראלית עתידית על חיילים ומפקדים שיחששו מאימת יום הדין, על הצורך להיראות 'אוחזי חרב המשפט' מול מדינות מערביות עוינות בתימרוץ השמאל הישראלי הבוגדני. לא זוכר!
מעניינת העובדה, ואותי גם מרנינה, ששורת אישי צבא ובטחון התייצבו 'להעיד' לטובתו והביעו עמדה צבאית-בטחונית-מוראלית. כמדומה שרק קצינים לובשי מדים יישרו קו עם הרמטכ"ל והופיעו כעדי תביעה (היש בראשם גם חישובי קידום?). המסקנה העולה מאליה מהשתלשלות העניינים עד כה היא שיש לסיים את הפרשה-הפארסה מיד, שלא בדקדקנות בליסטית או פתולוגית (באיזו שניה נפח המחבל את נשמתו), וגם לא ב'דקדקנות אוירה' האם היורה היה ב'היי' ירי (לראשונה בחייו?) או שמא היה עליו לגלגל במוחו טבלת שיקולים בעד ונגד ולהכריע בקור רוח ומתוך חרדת יום הדין ועורכי הדין.
לדידי, די לנו בדיווחי התקשורת עד כה על העדויות והעמדות שהושמעו באזני כבוד בית המשפט הצבאי ביפו. צריך להוריד את המסך ולסכם מאחורי הקלעים, בהסכמת הצדדים ובדלתיים סגורות, על עונש מופחת ובלא הכרעה שיפוטית. כל אלטרנטיבה אחרת יפגעו בצה"ל, ו/או במדינת ישראל בזירה הבינלאומית.
אילו היה דתי ומתנחל...
ונקודה נוספת לסיום דבריי; נס עשה עמנו הקב"ה שאלאור עזריה אינו חובש כיפה, לא מתנחל ואפילו לא מזוקן. אני רואה לנגד עיני את התשפוכת התקשורתית שהיתה מנת חלקנו אילו הוא היה מאנ"ש. נותר לי רק לאחל ליפי הנפש הדורשים את 'ראשו' שבניהם ישרתו בחברון ויקלעו למצבים דומים...
"אל נא תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי".
(נכתב במוצ"ש כי-תבא)